אלכס זוכה בזהב לקנדה
לעולם לא אשכח את הרגע הזה או את התחושה שהלכה איתו. אני זוכר איך לבי שפץ מיליון פעימות בשנייה, היו לי בליטות אווז המכסות את כל גופי ולא יכולתי לנשום נשימה נוספת. אני יודע שזה לא רק אני, זה היה כמו מגיפה שסחפה את המדינה תוך שניות, ואנשים בכל מקום סבלו מאותם תסמינים ברגע המדויק הזה. כולם שתקו, לכולם היה אותו דבר בראש, "האם הוא יעשה את זה"?

אלכסנדר בילודו בדיוק השלים את הריצה שלו, זה היה ללא רבב, זה לא ייאמן, זה בדיוק מה שיצאנו אליו טרף, אבל האם זה הספיק? נותר עדיין יריב אחד, אם הוא היה מצליח להשיג ציון טוב יותר לאלכס לא תינתן הזדמנות נוספת, מדליית הזהב תאבד.

הסצנה הייתה כמו משהו מסרט, מסעדות גדושות ישבו עם אוכל חם על השולחנות אבל אף אחד לא היה שם. למה? כי כל אדם כולל צוות המטבח הצטופף מול הטלוויזיה בשתיקה, ממתין ...

הרחובות היו מלאים באנשים מצד אחד לצד ים, ים של אדום ולבן, למרות העובדה שהיו אלפי תומכים שהתאספו יחד, עדיין ניתן היה לשמוע סיכה נופלת. האדרנלין בנה; העוצמה הגיעה לשיאה הגבוה ביותר. סצנה זו הייתה זהה לא רק ברחבי ונקובר או קולומביה הבריטית אלא ברחבי קנדה, היא חזרה על עצמה בערים הגדולות ובעיירות הקטנות ביותר. אנשים מחוף לחוף ישבו בתפילה אילמת.

רק לקח דקות עד שהיריב הבא גווילאבוט קולאס (המייצג את צרפת) סיים את הריצה שלו, אבל לרובנו הדקות האלה נמשכו דרך הנצח. אני זוכר איך הצמרמורות התפשטו בי כשצפיתי בקולס יורד בגבעה. קיוויתי בכל הכוח שהוא לא ייפול, כל כך רציתי שאלכס ינצח במיומנות טהורה. רציתי לדעת שאיפשהו לאורך הריצה 23 השנייה הזו אלכס היה יוצא מהיריב החזק יותר.

קולה חוצה את קו הסיום ותוכלו לחוש את הציפייה מזנקת לאובר-אובר-דרייב כשהעולם ממתין לשער השופטים. לבסוף הוכרז על החלטתם והם מעניקים לקולס ציון של 25.74, 1.01 נמוך יותר מקנדה! הקהל התפרץ בתרועות כאשר אלכס הוכתר לאולימפיאן הראשון שאי פעם זכה במדליית הזהב על אדמת קנדה, ובדיוק כך, נראה היה שהדקות שעברו עד כדי האטה עברו ככל שהן מתחילות לחגוג.

זה לא היה רק ​​הרגע שאזכור; זו התחושה, הרגש שמאחורי הרגע. זה צליל ההמונים הגדולים שפורצים באוקאנדה, זה מראה של זרים גמורים שמתחבקים בחגיגה, ודמעות האושר שהתגלגלו על לחייהם של כל כך הרבה תומכים. הרגע הזה, התחושה הזו, לעולם לא יאבד, זו לא תהיה סתם עוד כניסה לספרי ההיסטוריה אלא סיפור שנספר לנכדינו בשנים הבאות. אתה מבין שזה היה יותר מאשר רק ניצחון לאלכסנדר בילודו, זה היה ניצחון לקנדה, ניצחון בשבילך ועבורי. ההוכחה שלו לגאווה שלנו וזה משהו שיישאר לנצח בליבנו.

הוראות וידאו: אלכס שטילוב זוכה באליפות אירופה (מאי 2024).