סיפורה של אמנדה - כניסה מס '7

• אַפּרִיל 30, 2024

יום ראשון, 7 בספטמבר 2003

ובכן, הניתוח הוא בעוד יומיים. לא כתבתי לאחרונה כי אפשר לומר רק כל כך הרבה על הרגשות שאדם חווה לפני אופר. עם זאת אני יכול לומר לך זאת, הימים האחרונים האחרונים הם סיוט. לא משנה כמה הייתי בטוח בתזמון הניתוח הזה, היו לי ספקות בימים האחרונים. אני ממשיך לחשוב על המחשבות "מה אם". אבל, אני יודע בליבי שזה הדבר הנכון לעשות. ההמתנה היא עינוי מוחלט. אבל אני אהיה עסוקה למדי מנקודה זו ואילך, כך אני מקווה שזה יעזור. אני צריך לנקות בית היום כי אמא של טוני תגיע מחר להתארח אצלנו. טוני לוקח אותי הלילה לקולנוע כדי להוציא אותי מהבית. ומחר אני מבקר את הביקור לפני הרופא עם הרופא כדי לחתום על טפסי הסכמה, ואז אני הולך לבית החולים לעשות את הכניסה מראש, אחרי זה אני אעשה את הציפורניים מכיוון שיעבור זמן לא רב עד שאגיע אוכל לעשות זאת שוב ואז עלי לפגוש את אמא של טוני ביציאה לכביש המהיר כדי שתוכל לעקוב אחריי הביתה. אני מקווה שעם כל כך הרבה כדי להעסיק אותי הזמן יעבור מהר. אני פשוט חושש שמאחורי זה יהיה ולהחלים בבית. אני מקווה שהכל יתנהל כשורה, אתה יודע מה הם אומרים, היזהר במה שאתה מייחל ... אבל אני לא מתכוון להיכנס לזה עם גישה שלילית, בחרתי לעשות זאת למען בריאותי ושפיותי ואני רק צריך לשמור על מחשבותי חיוביות. הדברים יהיו טובים יותר. דיברתי עם מעט נשים אחרות שהיו במצבים דומים לשלי וכולן הרגיעו אותי שההחלטה הזו הייתה ההחלטה הטובה ביותר שקיבלו אי פעם. הם אומרים שהם מרגישים כל כך הרבה יותר טובים עכשיו. התפללתי לאלוהים שיעזור לי לעבור את זה והוא העניק לי המון עזרה בחודש האחרון, אני יודע שהוא יישאר איתי לאורך כל זה וייתן לי את הכוח שאני צריך.

מצאתי אתר שמכסה עקרות והם עוסקים במאמר על נשים שלא הצליחו להביא ילדים לעולם. אחת השאלות שהיא שואלת היא איך הגעת לנקודה שהיית בסדר עם זה. אני לא ממש בטוח איך הגעתי לנקודה הזו. זאת אומרת, אני יודע שתמיד יהיה לי את החלק הזה בי שמרגיש שפספסתי משהו מיוחד מאוד, אבל גם אני יודע שאם אני לא בריא לא הייתי יכולה להיות האמא הכי טובה. אני לא חושב שיש רגע שאי פעם אתה בסדר עם זה. הרגשות האלה באים והולכים. יש לי עדיין את הרגעים שלי שבהם אני מרגיש בהלה וחושב "אה, אלוהים, אני לעולם לא אוולד תינוק", אבל הם צריכים להיות מרווחים יותר ככל שעובר הזמן. זה כמו שאני תמיד יודע את זה, אבל בכל פעם שהוא "מכה" בך זה כאילו אתה מבין את זה שוב. הדבר היחיד שאני יכול להשוות את זה הוא מוות של אדם אהוב, אחר כך בכל פעם שאתה חושב על זה, זה כאילו שהוא פשוט קופץ ומכה אותך בבטן בכל פעם, אבל ככל שעובר הזמן זה לא קורה ממש לעתים קרובות. זה לא אומר שכאשר זה כואב פחות, אני מניח שהמוח שלך פשוט מסוגל למנוע יותר מהמחשבות האלה להתרחש בתדירות גבוהה כמו שהתרחשו בהתחלה. אני לא יודע אם יבוא אי פעם יום שאני שלם לחלוטין עם ההכרה הזו. אני מפחד שאחרי הניתוח אני מתחרפן על מה שעשיתי ורוצה להחזיר אותו. זה כל כך סופי; אני כבר לא אחכה שרופאים ימצאו תרופה כדי שאוכל ללדת תינוק. אני רק צריך להזכיר לעצמי איך היו שש השנים האחרונות בחיי ולזכור שהכל קורה מסיבה למרות שאולי אני לא יודע מה הסיבה הזו.

***************

לאחר שסבלה משתי הפלות, מחלות שחלות פוליציסטיות, אנדומטריוזיס ומחלת קבר, אמנדה בחרה לעבור כריתת רחם בכדי להקל על כאבה. היא עברה ניתוח ב- 9 בספטמבר 2003.

זו הכניסה האחרונה של אמנדה לפני הניתוח. כאשר היא מרגישה את זה, נבדוק איתה ונראה איך היא מרגישה עכשיו שזה נגמר.

הוראות וידאו: איפה אתה חי - הקליפ הרשמי | כאן 11 לשעבר רשות השידור | כאן 11 לשעבר רשות השידור (אַפּרִיל 2024).