כפייה אינה ברירה!
לאלו מכם שמכירים את הסיפור שלי, אני בעד בחירה מכיוון שלא הייתה לי ברירה. ההחלטה שלי נכפתה עלי, על ידי האדם האמון עליו יותר מכל. רבים טוענים כי ההחלטה התבססה על "מה הכי טוב עבורי". בפועל, כפייה היא התעללות. זה עונש על פי חוק ללא קשר לגיל הקורבן. לפני 24 שנה, במהלך אפריל ומאי, הייתי בהריון עם ילד שהאמנתי בו הייתי מוליד. הפלה לא הייתה אופציה עבורי. לפני כל אותו זמן, אפילו לא הסכמתי עם הפלה. הייתי צעירה, & תמימה, ולא עשיתי וכנראה שלא יכולתי להבין את כל המשתנים שקובעים החלטה כזו שמשנה חיים. עם הזמן, החוכמה והניסיון, זה השתנה. אני גם לא יכולתי, ועדיין לא יכולתי לעקוב, לאכוף את הבחירה או האמונה שלי על מישהו אחר, בדרך אחרת.

אני מרגיש שאני צריך להבהיר משהו עבור הקוראים שלי, ותומכיהם, מתוך בחירה, ובלי ברירה. אני לא נאבק עם ההפלה שלי, על ההפלה עצמה. ההליך לא היה מה שטראומה בי. אני שורד PTSD, אך לא ההליך של ההפלה הוא זה שגרם לזה. הטראומה נבעה מאילוץ לעשות דבר בעל כורחי. משהו שלא "האמנתי" בו. משהו שלא שקלתי. משהו שלא חזיתי.

כל מה שידעתי להיות אמיתי לא יהיה. לא הכנתי את עצמי לשום דבר מלבד המשכתי בהריון. הכפייה הייתה טראומתית בלשון המעטה. הייתי מתמודד, כמו שילד היה עושה. הייתי עצמי, ילד.

כעבור 24 שנה אני רואה את עצמי נרפא. סלחתי. אבל לעולם לא אשכח. והתוצאות שלי היו שינוי החיים. שניהם באופן חיובי, ושלילי. אבל אני באמת "אוהב", ליבת מי שאני. נוח לי עם כמות האכפתיות, והחמלה, ההבנה והאהבה שיש לי לאנשים אחרים. ואני איתנה במה שאני עושה ולא מאמינה. ובעוד אני עדיין נאבק לפעמים על אהבה לעצמי, אפילו זה מתקדם יותר ממה שאי פעם הרגשתי שהייתי. מאת זיליון.

אסור לפרש את הסיפור שלי כטראומה של הפלות. זה אמור להיות סביב הטראומה של אי ברירה. על כך שהתעלמת מהבחירה שלך. ללא קשר איזו החלטה תבחר. או בן כמה אתה.

תקופה זו של השנה יכולה להיות תקופה קשה במיוחד עבורי. זה משמש תזכורת לתקופה בה האמנתי לדבר אחד, רק לחיות אחר. מתוך אחד מאותם רגעים קשים כתבתי שיר שאני משתתף במאמר זה.

הדברים לא התבררו כמו שציפיתי. אבל הם אכן התבררו.

לא משנה באיזה צד בחירה אתה נמצא. חשוב שתחיל רק את האמונה הזו על עצמך. כולנו בדרכים שונות, עם ערכים, אמונות וחלומות שונים. אל תשנה את העתיד של מישהו אחר על סמך הדרך שלך. כפייה אינה ברירה. אי בחירה אינה אפשרות.


"האהבה הזו שיש לי בגללך."

אני נכנס לזמן, לעולם לא אשכח.
כזה שאני גרה איתו, ומחזיק חרטה.

פצע שנרפא ונשאר צלקת.
הדברים שלמדתי, מכאבי הפנטום.

צל אפל בתוכי המחפש את האור.
חייבים להיות זה עם זה, או שזה רק לילה.

מה שלימדת אותי עשה אותי שלם.
מחליף את הריק, בתוך נפשי.

לא על כדור הארץ יחד, אך אף פעם לא זה מזה.
תזכורות מתמדת, אתה חי בלב שלי.

מי הייתי, אם זה לא היה בשבילך?
אני מהרהר לעתים קרובות, השקפה משתקפת.

האהבה הזו שיש לי, בזכותך.

~ סוזן גרגורי


הוראות וידאו: הכל לטובה - פרודיה | זה עוד לא נגמר ! (מאי 2024).