יקב דלהיים, דרום אפריקה

• אַפּרִיל 27, 2024

אני אוכל צהריים באוויר הפתוח ביקב דלהיים, גבוה למרגלות הר סימונסברג. באופק אני יכול לראות את הר השולחן ומעבר לו את האוקיאנוס האטלנטי.

דלהיים היא אחת מחוות היין החלוציות בדרום אפריקה והיא בבעלות ומופעלת על ידי משפחת שפרלינג.

אף על פי שהנכס מעובד מאז 1699, ההיסטוריה המודרנית שלו מתחילה עם בואו מגרמניה בשנת 1951 של המתבגר מייקל שפרלינג, שהיה כה מבושם שכינויו היה 'ספץ', כלומר 'דרור'.

מייקל בא לעזור לדודתו דלי הוייסן ובעלה האנס שקנו את האדמה לקראת פרישתם. אבל לעבוד בחווה זו עבודה קשה, זמנים היו קשים, איילים אכלו את הגפנים, גבעות אטלנטיות פוצצו עצי פרי והחווה לא שילמה את דרכה. ספאץ 'התלהב בהתלהבות אך בשנת 1957 רצה האנס לצאת. שפאץ ודלי אהבו את החווה - בשם דלהיים, כלומר ביתם של דלי - כך שהחתם של הוהייזן על האדמה לספאץ ונתנו לו מספיק כסף כדי להעביר אותו בתמורה לחלק מכל הרווחים העתידיים.

שפץ לימד את עצמו להכין יין. שנותיו הראשונות הותירו הרבה רצוי אך באופן מוזר הביאו לאחת ההצלחות הגדולות ביותר שלו. כשהוא שופך כוסות של היין הקדום ביותר שלו לחברים, הוא שמע אחד לוחש למשנהו שזה היה טעם של "סיפון", כלומר צואה.

הוא החליט לגרום לחבריו 'לאכול את דבריהם' והמשיך להכין יין מתוק טעים שכינה ספאצנדרק (או קקי דרור) עם תווית מוזהבת המציגה דרור חצוף שמפקיד "תרומה" לחבית יין. יין זה התפרסם, ואף זכה בפרס 'הגרוע ביותר' של מגזין דקאנטר, והצלחתו פירושה הישרדות חוות היין. ספאץ היה תלמיד מהיר ובשנת 1959 זכו היינות היבשים שלו בגביעים בתחרויות.

חזון שפרלינג היה בעל חזון גדול בהרבה. הוא צפה שתיירות יין תהפוך לחשובה. בשנת 1971, לאחר התנגדות רבה, הוא ושני חקלאי יין נוספים, ניל ג'וברט מספייר ופרנס מאלן מסימונסיג, פתחו את דרך היין סטלנבוש, הראשונה בדרום אפריקה, ובשנת 1976 דלהיים היה היקב הראשון שפתח מסעדה שתספק למספר ההולך וגדל של המבקרים העוברים בדרך היין.

כיום שפאץ במצב בריאותי גרוע אך הוא עדיין מפקח על מה שקורה בדלהיים. הוא מטייל בקביעות בכרמים. "ילדים צעירים חושבים שהם יכולים לעשות את זה בלי לעזוב את המחשב שלהם," הוא אמר לי, באופן לא הוגן, שכן בנו ויקטור הוא היין הגידול וכמעט אין יום שהוא לא מבלה עם גפנים.

ספאץ ראה גם את העתיד טמון ביינות אדומים בתקופה שבה לבנים בסגנון גרמני מתוקים למחצה היו האופנה. הכרמים הגבוהים בצד ההר של דלהיים, אף שהם אידיאליים לענבים לבנים, הם מגניבים מדי לזנים שחורים ולכן נוספה חווה שכנה לנכס. זה נקרא ורה קרוז - או הצלב של ורה - לכבוד ורה, אשתו הסובלת מזה שנים.

יותר מששים שנה חלפו מאז שהגיע שפאץ לדלהיים והיינות בעלי מוניטין משובח, מסעדת הגן שלה היא מקום אוכל פופולרי וחדר הטעימות שלה וסיורי היקב הם חובה למבקרים.

תפריט המסעדה משתנה עם העונות. ישנה השפעה מהמורשת הגרמנית של שפאץ, אבל תקן אחד הוא מתקן שאני אוכלת כמעט 20 שנה וזה קארי מלאיי שהוגש בפוטג'י בודד עם אורז, פופדומים, בננה חתוכה וקוקוס.

פוטג'ים היו קדירות הברזל היצוקות על שלוש רגליים מגושמות שהונחו מעל שריפות פתוחות שיכולות לבשל ארוחה שלמה, בשר בתחתית עם ירקות שכבה על גבי. הקארי הוא מיזוג בין תבשילי בשר לאפריקנר וטעמים שהגישו מהגרים מאינדונזיה ומלאיה; לא חם, רק מבושם בעשבי תיבול אסייתיים ריחניים ותבלינים.

אני מלווה את זה עם פינוטאז 'אדום ופירותי או צ'נין בלאן לבן פריך, אבל רבים מעדיפים את גוורצטרמינר.

סצנת היין בדרום אפריקה השתנתה מכל הכרה בעשרים השנים האחרונות ומאות יקבים חדשים נפתחו, אך דלהיים שומרת על מעמדה כמנהיג דרך היין בסטלנבוש.

למידע נוסף על דלהיים והיכן לקנות את היינות שלהם ראו www.delheim.com

דברו על יין בפורום שלנו.

פיטר פ. מאי הוא המחבר של מרילין מרלו והענבים העירומים: יינות מוזרים מרחבי העולם הכוללת יותר ממאה תוויות יין והסיפורים מאחוריהם, ו- PINOTAGE: מאחורי אגדות היין של דרום אפריקה המספר את הסיפור שמאחורי היין והענבים פינוטג '.

פיטר פ מאי ביקר וסעד בדלהיים על חשבונו.

הוראות וידאו: אולפן קיבוץ צובה - הסוכנות היהודית (אַפּרִיל 2024).