גידול חמניות משלנו, טנסי, ארה"ב

• אַפּרִיל 28, 2024

זה היה משהו לא צפוי. גדל חמניות משלנו בגינה בטנסי. כל יום הייתי מכניס כוס גדולה של זרעי ציפורים למזין הציפורים והיו בה זרעי חמנייה יפהפיים ומבריקים לכל הציפורים שהגיעו להאכיל אותה.

ציפורים רבות בחצר האחורית נהנות מאכילת זרעי חמניות. למעשה, מגוון הציפורים הגדול ביותר נמשך לזרעי חמניות בשמן שחור. זרעי חמניות בשמן שחור עדיפים על פני ציפורים מכיוון שהם מספקים את השמנים האתריים הנחוצים להם בחורף.

הקרדינלים הראוותניים והמקציצים הגרוסיים מאופיינים בשטרות עבים בצורת חרוטי, המיועדים לפיצוח זרעים. הקרדינלים אוהבים זרעי חמניות והקרדינל הזכרי מכיר בקלות בצבעו האדום הבהיר, בסימני העיניים השחורות ובסמל הבולט. הנקבה בצבע חום עמום.

גם חומוס קרוליינה נראה לעיתים קרובות במזין הציפורים, אם הסנאי השובב איפשר להם להשיג כאלה. אבל שמנו לב שהג'יי הכחול הגדול והרועש סוחף את הזרע ממזין הציפורים וגורף עזרה גדולה למקורו. זה הרגע שזרע החמניות כנראה נפל ונבט באדמה, מתחת למזין.

אז תוך כדי עשבים שוטים מתחת למזין נתקלתי בצמח חמניות בגובה 2 אינץ 'שגדל באושר באושר. התרגשתי ושלפתי אותו והחלטתי להראות אותו לאלינה ולגדל אותו עד שפרח לה. היא קראה הכל על הפרח אבל לא היה לה מושג איך זה היה נראה בגינה שלה. מרבית הילדים ראו תמונות של חמניות אך אינם יודעים הרבה על הצמח בפועל או ראו אחת מהן בגינה שלהם.

הנחתי אותו בחצר האחורית יחד איתה, באדמה והשקעתי אותה כמו משוגעת, כל יום, עד שהיא התייצבה. נתתי לו גם הרבה מהפסולת חלב ושיבולת שועל שהילדים לא היו גומרים ולעיתים גם קליפות שרימפס. נסעתי בעוד כמה ימים והייתי צריך שהיא תראה את הצמח צומח. אז זה היה זקוק לכל TLC שיכולתי לתת לו.

שכחתי את הצמח הקטן מכיוון שעזבתי לבריטניה והייתי עסוק בגינה ההיא. הגן בלונדון הוא מאסיבי ויש בו מיטות מעוקלות כל הדרך בצד המלאים בצמחים ועשבים. העשבים השונים שהגעתי אליהם הפכו לבלגן סבוך, בין השיחים.

חמישה עשר הימים שלי בבריטניה מיהרו לבלות והילדה הקטנה בארצות הברית כבר לא הייתה בחופשה בפורטוגל במשך שבועיים. ואז אני מקבל ממנה את שיחת ה- Face Time האקסטטית כמעט, חוטף את הטלפון מאביה, בני. "סבתא, סבתא אני רוצה להגיד לך שהחמנית פרחה." דבריה התמודדו והיא גם הקליטה סרטון כדי להראות לי את הפרח מקרוב!

זה היה פרח אורגני קטן ומושלם, לא הגדולים והגדולים שגדלו עם דשן לחנויות הפרחים. זהו חמנייה קטנה ועדינה שגדלנו כילדים גם בשילונג או ניו דלהי. לא כמו אלה שעברנו בדרך לגואה שכולם צומחים ישר וגבוהים.

"גנאמה! גנאמה! אומר קול התינוק הקטן והנרגש הזה שקורא לי על Face Time. תן לי להוציא את האייפד ולהראות לך משהו שאתה הולך לאהוב. "אני יכול לראות אותה שועטת מהדלת האחורית לגינה, מקום החיבה שלי, מצפה לראות עגבניה או פלפל ובמקום זאת היא מראה לי את החמנית הקטנה והיפה. לבי מתפקע משמחה יחד איתה - אני בהודו והיא בטנסי. מכל המתנות שהבאתי עבורה, זה הטוב ביותר. כמה פשוט השמחות של ילד.

לא תליון הזהב בצורת חתול כוס. היא גם אהבה את הספרים היקרים שקיבלתי לה, אבל קולה לא עלה לקרשנדו כזה. הבובה הקטנה והרכה מבנגקוק, כן, היא נשארת חביבה על כמה שבועות. כל המתנות הוחלפו לחוסר חשיבות.

אבל החמנית הצדיקה סרטון קטן שהיא עשתה לי, נופלת על דבריה, מביעה את שמחתה בכל כך הרבה רגש. ואז יוצא החנון בה, החנון הקטן והקטן בן חמש שקורא אנציקלופדיות כמו שאבא שלה עשה להנאה - "וגנאמה! האם ידעת שחמניות מפנות את פניהן לכיוון השמש ויש לי? " ואנחנו מביטים יחד ביופי הזה של הטבע, עם הקסם של Face Time, הפרח הקטן, מרימים את פניו אל השמש.

הו! את שמחת הטבע ניתן לשמוע רוטט בקולה הילדה הקטנה. הטבע התעורר לחיים ואני מקווה לקיים את זה כמו שאבא שלי עשה עם בני, כך שהיא מסוגלת לעמוד במתח והמתחים שבחיי היומיום. זהו עולם חסר לב בו היא צומחת, ונפילה על אמא טבע יכולה לעזור לעמוד בזה.