לשתות קפה אצל הקושי האיקוני, בנגלור

• אַפּרִיל 29, 2024

בכל פעם שמישהו יבוא לבנגלור, המקום הראשון שהם היו רוצים לבקר בו הוא המסעדה של קושי ברחוב סנט מרק. אפילו אם זה רק בשביל קפה. השם מעורר זיכרונות אצל כולנו שגדלנו בבנגלור וכמובן שכל מה שתזמינו שם טעים.

Koshy's מבנגלור מוכרת כ"ממסד של בנגלור העתיקה ", מסעדה ופנאי פופולרי מאוד ברחוב סנט מארק, בבנגלור שבבעלות משפחת קושי בבנגלור במקור ממאבליקרה. המסעדה מהווה נקודת מפגש לעיתונאים, אמנים, אנשי תיאטרון, סטודנטים וזרים. יש זמזום שמח כשאתה מבקר, שם כולם יושבים די קרוב זה לזה על כסאות פשוטים מאוד למראה על שולחן עץ רגיל. עם זאת אף אחד לא ממש מספיק קרוב לשמוע שיחות.

אנשים שבאים לשם הם קבועים שאוהבים את המקום, שמגיעים אליו כל יום ליום לאכול ארוחה או סתם לשתות קפה ועג עם סנטר עם מכר. נכנסתי לפני מספר שבועות להשאיר ספר שהעניק לי חבר לחבר אחר. הספר היה מהדורת שולחן קפה נפלאה על עצים ויש לי חבר מדען שהולך לקושי בכל יום. פשוט נכנס פנימה והשאיר את הספר בדלפק הקופה ואני עשיתי זאת! קופאית חייכנית לקחה את הספר ואמרה הו מר קרישנה ייכנס אחרי השעה 19:00 אתן לו את הספר. לא שום זלזול, שום מהומה, רק הקסם של העולם הישן של בנגלור במשחק מלא.

אז ביום ראשון נסעתי לשם עם בוחן בית הספר המלכותי למוזיקה שהיה יורד מיורקשייר. פני ב 'הגיעה להודו בפעם הראשונה ונאמר לי שהיא מתוחה מאוד על המקום. ברור שהם קראו על כל האונסים והפשעים ב- BBC שנכתבו על ידי מיתרים הודים שמשלמים עבור סיפורים מהסוג הזה. אז כל המדינה צבועה בשחור. היא הייתה מבוהלת ממה שהיא נקלעה אליו. נחשו שהמלון היפה של סנט מרק ברחוב סנט מרק ניחם אותה מעט ופעם הותקן בחדרם, נרגע מעט.

בוא נלך לקחת קפה שאמר שפני וקושי היו במרחק הליכה. אמרו לי שהקפה של קושי הוא הטוב ביותר, ונוכל לטייל שם שהיה באמת טיול יאקי מאוד. היא סיפרה לי הכל על עבודתה והופתעתי שהיא הייתה כאן חמישה שבועות ועשתה בערך 35 בחינות ביום! כינורות, פסנתרונים ובחינות ווקאליות, וואו, זה אומר משהו לסצנת המוזיקה של בנגלור. הורים עדיין שלחו את ילדיהם למבחני מוזיקה כמו שאנחנו.

כשנכנסנו היה המון שהמתין לשבת. כן 12 אנשים לפנינו ליתר דיוק! אז הסתובבנו בלובי המטונף והסתכלנו בתמונות השחורות והלבנות האיקוניות של בנגלור שעל הקירות. לא חושב שפני התרשמה מדי אבל היא הייתה פטפטנית ועליזה. אחרי חמש דקות הוצגנו לשולחן לשניים באמצע קהל. הוקם וילון ענק ונראה שנעשו שיפוצים מזמן.

ביקשנו את כרטיס התפריט ופני חייך חיוך ענק כי רוב התפריט היה כל כך בריטי. יש לך ביצות שלוקות וקערפות על טוסט, כבד עוף על טוסט ואפילו סלט ביצה? היא שאלה מצחקקת. אני לא חושבת שהמסעדות שלנו מגישות את המאכלים האלה יותר, אמרה, וצילמה את התפריט. היה שם מטוגן בקר, וכל מיני כריכים, טוסט בומבי, וכל צלי העוף וה חזיר וגם ליווי ירקות מבושלים.

רק קפה בבקשה אמרנו, מכיוון ששנינו בדיוק אכלנו ארוחת בוקר והשעה הייתה רק 10:30 בבוקר. שתי כוסות קפה חמות מהבילות הובאו אלינו על ידי מלצר מחייך מתוק. יכולתי לראות את היחס של הבעלים פרם קושי בכל הצוות. פרם מחייך הרבה ותמיד מסביר פנים. ברור שזה התחמק מכל הצוות וממשיך להחזיר את לקוחותיו יום אחר יום. כל אחד ישמח להרגיש רצוי, במיוחד במסעדה.