גישה לבית לילדים בכסאות גלגלים

• מאי 2, 2024

כששכרתי הליך וכיסא גלגלים לשימוש הבן שלי כשהתאושש מפציעה ברגליים וברגליים כשהיה בן תשע-עשרה, חשבתי שרוב הצרות שלנו ייגמרו כשחזרנו את הציוד הביתה.

נופתי לשלום מהשכן שהכניס חצי יום טוב לעזור לנו להגיע לחנות ציוד הבריאות וחזרה, עזרתי להרים את בני במדרגות המרפסת אל ההליכון שחיכיתי לו במרפסת. הייתי צריך להכניס אותו פנימה, קודם! ויכולתי לבקש משכני להישאר עוד חמש דקות כדי לעזור.

אבל מיהרתי למטה להרחיק את כסא הגלגלים. מתוך מחשבה שזו השקעה גדולה מדי בשכירות כדי להשאיר במושב האחורי של הרכב, קיפלתי אותה מעט, סחבתי אותה במדרגות והעמדתי אותה ממש מחוץ לדלת האחורית במרפסת. הבן שלי ניגש לזה באנחת תשישות מספקת.

ואז הבנתי שהנחתי את הכיסא הצידה ליד הדלת, וכמובן שצריך לסובב אותו כדי לדחוף או למשוך אותו אל תוך הבית, לטפס על פני ובין עציצי היפה והכבדה למדי. ואז שמתי לב שהסף המוגבה מעט בדלתנו הוא סתם גשר גבוה מכדי לגלגל את הכיסא בקלות כשבני יושב בתוכו.

חלק מהבעיה היה שלא היה מקום מאחורי הכסא כדי לדחוף אותו, ולא היה לי מספיק מקום להסתובב אותו כדי למשוך אותו מעבר לרף המוגבה מעט. לא יכולתי לזוז את עציצי העצים, אך הצלחתי להפוך את הכיסא לצדדים אל הדלת, קיפלתי את ההליכון ונלחץ בין מסגרת הדלת לכיסא כשהוא מחזיק את ההליכון מעל ראשי.

הקמתי את ההליכון, נדחקתי בחזרה, סובבתי שוב את הכיסא לכיוון הדלת ואז טיפסתי מעט מעליו כדי להיכנס פנימה. עזרתי לבן שלי להרים את עצמו, לאחוז בהליכון ולעבור למרכז המטבח. הבאתי כיסא מטבח והבן שלי התיישב.

היה קל יחסית להכניס פנימה את כסא הגלגלים המקופל מעט, לשבת את בני בתוכו, להחזיר את הכיסא השני מתחת לשולחן ולהכניס את ההליכון המקופל למסדרון.

דחפתי את הכיסא לכיוון המסדרון וזה השאיר כמה סימני מסילה שחורים ברצפה שזה עתה ניקיתי. מההליכון היו גם כתמים קטנים ומלוכלכים. בעזרת מגבת נייר לחה וסבון כלים ניקיתי את נקודות המגע של ההליכון כשבני התבונן בי במה שנראה כמו תסכול קל.

היה ברור שכיסא הגלגלים לא יוכל לבצע את הפנייה למסדרון. בני היה מוכן להשתמש בהליכון.

המקום הראשון שההליכון נכנס אליו היה לשירותים. זה היה התקף חזק ובני היה זקוק לעזרה בכניסה דרך הדלת, וההליכון התמקם בפינה הרחוקה כדי שיוכל לסגור את הדלת. כשהדלת נסגרה שמעתי אותו אומר "הצלחה!" ושחרר אנחה גדולה. הפרטיות שוחזרה!

עכשיו הגיע הזמן להתכוון לכסא הגלגלים. ניגבתי את הגלגלים והופתעתי למצוא דשא, לכלוך ואפילו חלוקי נחל קטנים על מגבת הנייר הלחה. כשסיפרתי לעצמי שזה מחיר נמוך לשלם בהשוואה לפציעה של בני, והרגשתי קצת מתביישת בעצמי בגלל המורת רוח שלי בגלל מה שהיה צריך להיראות כמו אתגרי בית חשיבות לא משמעותיים, הנחתי מגבת נייר מתחת לכל גלגל וחניתי אותה בפינה.

בני נהנה לשבת בכיסא כשהוא במטבח ובשולחן ארוחת הערב, והיה לוקח אותו לכל מקום בבית אם לא הייתי צריך לקפל אותו בכדי להעביר אותו דרך הפתחים וסביב הפנייה למסדרון.

במשך כמה ימים הבן שלי היה עומד בהליכון בזמן שאני מקם את הכיסא מול הטלוויזיה, או ליד משחק הווידיאו שלו, בשולחנו או בחזרה למטבח. זה נתן לו פרטיות, ניידות וחופש בכל חדר שהוא רצה להיות בו, כשההליכון מילא בפתח וכמובן בחדר האמבטיה.

ההבדל שההליכון והכיסא עשו לבני באותם שבועות הפך אותי למאמין אמיתי באילו המצאות נפלאות הם לילדים ולמשפחותיהם. הייתה לי גם השכלה קלה באתגרים שהציוד העלה בעת השימוש בבתים בציר הבית הישן שלנו.

כל שריר בגופי כאב באותו שבוע, הביא את ההליכון והכיסא למקום בו הם היו זקוקים, קיפול ופתיחתם והניח אותם בצד כשלא היה צורך בהם. אם לא הייתי מקופחת משינה, מודאגת ולא מנוסה עם הציוד, הייתי יכולה לתכנן דברים בצורה יעילה יותר, או כך אני תמיד אומרת לעצמי.

לפני שחלפו יומיים, היינו שרוצים מספיק זמן מהבית, והעמסנו את הכיסא והליכון למכונית. רוקנתי את הכל מתא המטען שלנו מתוך מחשבה שהוא ישתלב שם, אבל מעולם לא הצליח לעבוד בזה. עכשיו אני מבין שהזכנו שהכיסא היה במושב האחורי שלנו, עם ההליכון עליו.

בחלק האחורי של דעתי הייתי בטוח שההתקדמות הגדולה בגישה ובעיצוב שראינו בקהילה שלנו יהפכו את היציאה שלנו למהנה כמו לפני שנפצע בני.מהר מאוד התוודע לי למציאויות שמשלבות כוח המשיכה, הפיזיקה והשכרה כדי לחנך אותי ולמצות אותו עוד יותר. והבנתי שגם בתים מודרניים אינם נגישים במיוחד לאלה המשתמשים בכסאות גלגלים.

כשפגשתי אנשים בציבור הרחב שהקשו על חיינו כל כך הרבה יותר קשה, ניסיתי להעמיד פנים שמעולם לא הייתי כל כך בורה. מהר מאוד גיליתי שאני לא רוצה להיות מוארת יותר, ואני מאמין שהיה לי המשותף עם האנשים הבורים ביותר שפגשנו, כמו גם אלה כל כך לא נוחים שהם העמידו פנים שבני לא נראה.

אני אוצר זיכרונות מכל אדם שהראה לנו את השיקול הקל ביותר כשהיינו בחוץ ובמיוחד לאלה שהתנהלו בטוב לב עזות שהובאו בעקבות חוויות אישיות בחייהם או עם מישהו שהם אהבו. לבני, שנולד עם תסמונת דאון ופיתח סוכרת תלויה באינסולין כשהיה בן שבע, הייתה הגישה: אני כאן, אני בכיסא (או הליכון); להתגבר על זה או לפחות לצאת מהדרך. עבור אדם כל כך מקסים, הוא תמיד היה קצת עז.

עיין בספריה הציבורית שלך, בחנות הספרים המקומית או במשווק מקוון בספרים כמו "הכל על כסאות גלגלים"

מציאת עגלות ילדים, הליכונים וכיסאות גלגלים לילדים
//www.coffebreakblog.com/articles/art9507.asp

נגישות לבית ויכולת ביקור
//www.coffebreakblog.com/articles/art37751.asp

הוראות וידאו: wheelchairs of hope - כסא הגלגלים שעתיד לצמצם את פערי העוני (מאי 2024).