השמחה של להיות לבד
תמיד אהבתי את החברה שלי. כילדה ביליתי שעות רבות לבדי בחדר שלי, שמחתי על המרווח ביני לבין שלושה אחים. לא היה מירוץ בחוץ בשבילי, ספר טוב על מושב החלון שלי עם הכריכה הצהובה הגזה שלו היה עונג צרוף אחר הצהריים.

גם היום בכל מקום שיש לי זמן יקר לבד הוא, באותו הרגע, המקום האהוב עלי. יש לי הרבה כתמים קבועים. לרוב המכונית שלי ממלאת את החשבון. חונה במגרש מגניב ומוצל זה הופך להיות לא רק הטרנספורטר המילולי שלי, אלא דרך להובלה, לעבור מאותו מקום מזורז, החיים כל כך הרבה פעמים לוקחים אותי.

ואז יש את המשרד שלי, קטן ולעתים עמוס אבל מוכר וחם. אחד הצמחים שחולקים את החלל הוא מבוגר מבני. חברים ובני משפחה מחייכים מתמונות שהתגודדו בקבוצות ברחבי החומה הירוקה. אני נהנה מהחברה הבלתי פולשנית שלהם.

כשמזג ​​האוויר משתף פעולה, פארק הר סטון מושלם. מוכן לגנוב רגע, אני אף פעם לא יוצא מהבית בלי ספר, ושומר תמיד כיסא מתקפל בתא המטען שלי. רק עשר דקות מהבית אוכל לצאת לחופשה מיידית בין העצים להשלים עם ברווזים על האגם.

אם אוכל להרחיק את בני מהדלת במשך יותר מחמש דקות, מקלחת חמה גורמת לכמה רגעים מושלמים. אני מוודא את זה לנקודה - ליטוף המים הקל, ניחוח המשי והסיליקון שלו, המוזיקה, לרוב ג'אז, מיסוך קולות הבית, הרגעים. המשימה הבאה לא משנה - עדיין.

יחד עם הכתמים הקבועים שלי יש לי כמה טיימר אחד או שניים שאני עדיין זוכר בחיבה. הלכתי פעם לכנס בטנסי. כל יום אחרי הסדנאות דילגתי על הכיף הקבוצתי לערב בחדר המלון שלי עם כוס יין, עיתון ובדידות. ערב שלם לעצמי ?! שום דבר באופרילנד או האטרקציה לא הייתה יכולה להציע אפילו התחרות הקטנה ביותר לצד פינוק כה נדיר. עשיתי את אותו הדבר בכנס ממש בסטון מאונטיין. האם הרגשתי אשמה על שכבתי בחדר במלון רק עשר דקות מהבית ומטלות ועוד דבר אחד לעשות? אפילו לא קצת.

אני צריך להיות מכל הסוגים, אפילו עצבני, כשאני לא מצליח למצוא דרך להיות בחברה שלי ... לבד. אני זקוק לזמן הזה ככל שאני זקוק לכל דבר אחר שחיוני לחיים. פעם הוצאתי שמונים דולר לבדיקת חדר במלון במשך כמה שעות; היה חם מדי לשבת במכוניתי. כשקול התבונה ניסה לצרף מידע לא רצוי על ריבית מוגזמת בשמונים דולר ההוא, תקעתי בו גרב והזמנתי גם שירות חדרים.


לחיות לבד ולאהוב אותם: מדריך להקלה על חיי הסולו


הוראות וידאו: שמח תמיד - הרב יגאל כהן - שידור חוזר HD (מאי 2024).