לתת לילדים שלנו להזכיר לנו מה אפשרי

• מאי 4, 2024

"אמא! אמא, תשיר את שיר המטוס. " המילים האלה הגיעו מילדי בן השנתיים שלשום.
"אני לא מכיר שיר מטוס." מי יכול להיות שהתגובה שלי הייתה אלא שלי?
"לא אמא, את שרה את שיר המטוס."
"אוקיי, ממש מתוקה, אני לא מכיר שיר מטוס!"
הוא פלט רגע, ואז האור עלה, כלומר, למעשה ראיתי את צורת המחשבה בראשו. הוא הסתכל עלי לאחור והטה את הראש ההוא, שופע עכשיו ברעיון המבריק שלו, לצד, "פליסי אמא שרה את שיר המטוס. "
אה, כמובן. אם אחד אומר מילת הקסם כל רצון יינתן. אז מה יכולתי לעשות? העפתי מבט בבעלי, נחנק מכריך כשהוא לועס וצחק בו זמנית, ונכנסתי החוצה,
"מטוס עף בשמיים!
מטוס טס בשמיים
היי היי
מתקרב סביב הכל--
נוחת על האדמה! "

אה מה, אתה לא שומע את המנגינה בראש שלך? כן, הנה מושג-- זה לא משנה! בחר כל שילוב אקראי של תווים וזה יהיה נורא כמו מה שיצא לי מהפה באותו הרגע. העניין הוא, אנשים, שאני לא יכול לשיר, לא יכול לכתוב שיר ואינך מכיר שיר מטוס שנכתב על ידי אף אחד אחר. ובכל זאת, באחד מאותם אמת אני כמעט לא יודע מי מאיתנו המורה רגעים, הכדור הבלונדיני, החתול והקטן הזה של פוטנציאל, הוציא אותו ממני. הוא ואחיו שרו ללא הרף את אותו דבר קטן ביומיים מאז האירוע. למעשה, במהלך השנים האחרונות משפחתי צברה רפרטואר של כמה שירים שנוצרו באופן דומה -שיר ה- T-Rex, שיר הגעש, ו השיר פלאפי אם למנות רק כמה. ילדינו, המגיעים לעולם ללא פגמים ובלתי מוגבלים על ידי מגבלות והטיות קדומות מראש, מאתגרים אותנו להגיע אל מעבר לעצמנו ולמגבלות שקיבלנו כנכונים, ועושים את הדברים שאנחנו באמת חושבים שאנחנו לא יכולים לעשות.

עניין ההרכבה של שירים תוך כדי תנועה הוא דוגמא חמודה לכך שמקנה שיעור אובייקטים נחמד, אבל האם לתגובות שלנו אפילו לאינטראקציות הלא משמעותיות האלה יש השלכות עמוקות יותר? אני יכול לבקש מילדי הארבע לעשות כמעט כל דבר והתשובה שלהם תהיה בסדר אמא! הרעיון שהם לא יכולים לרקוד, לצייר או לעוף לעולם לא יעלה על דעתם. ובכל זאת, אם אני מבקש מילד בן השבע לנסות את אותם דברים, אני סביר הרבה יותר לשמוע, אני לא יכול ... אני לא טוב ב ... לעולם לא אוכל ... חלק ממנה הוא התפתחות אישיותו הייחודית שלו, אך מעבר לכך הוא דבר מוזר שהתרחש בין היותו בן ארבע לעכשיו.

אולי זה קרה בבית הספר, כאשר החוקים וההגבלות הרגילות של כיתה מנגנים באופן טבעי את הריקודים החולמים בהקיץ בגשם ומתכננים טיולים לירח שאנחנו עושים בחיי הבית שלנו. האם יכולות המציאות המעשית הקשה של העולם הזה להסתנן לו כבר? או אולי הוא ראה אותי מהסס להסתובב קצת יותר מדי כשהוא מתמודד עם משימות, או הזדמנויות מסוימות, והניח כי בעוד אני משחק כדי לנסות כל דבר למענו, האמת היא שיש הרבה דברים שאני באמת יודע שאני לא יכול לעשות.

זה הטיעון הכי טוב שאני יכול לחשוב עליו בגלל שהוא נועז ויוצא אפילו לאותם תחומים שגורמים לי לאי נוחות - אני לא יכול לסבול להיות הסיבה שהוא מפסיק להגיע לחיים, אמת, חוויה מעבר לקטן והגודר- במציאות רובנו מקבלים בבגרות. התפקיד שלי להראות לו מה אפשרי. זה התפקיד שלי, לא רק לומר, אתה יכול לעשות כל מה שתצביע אליו, אבל כדי להדגים שאפילו כל הגדלים הבלתי אפשריים הם לא ממש בלתי אפשריים, שאני ממשיך להגיע, מתוך אמונה שגם אני יכול להשיג את מה שהצבתי לעצמי.

איך זה שבחברה שלנו בכללותה אנו קוראים סיפורים ונהרים לבתי קולנוע, מריעים לדמויות שמתריסות על הסיכויים לנצח את המשחק, להשיג את הילדה או להרוג את המפלצת, אבל בחיים האמיתיים אנו רואים את הדחף לחתור לאותו "רגע גיבור" שטותי או חסר אחריות? איך זה שבתרבות הדתית הספציפית שלנו שאנחנו מאמינים באלוהים של ניסים, כזה שיעניק את רצונותינו הצודקים ושהוא נותן לנו את החופש לנוע סביב חיינו, לעבוד למען מה שאנחנו רוצים, שאנחנו אומרים אחד לשני "קידום אמונה אנקדוטות על אנשים שהלכו אחר הנחיית הרוח מבלי לדעת איך ומדוע ניתנו, ואז גלגלו את העיניים אל מי שיצא מתוך אמונה בחיים האמיתיים ללכת אחר הדרכה מאותו אלוהים?

אני מניח שהתשובה לא ממש משנה כרגע; מספיק לדעת שנטייה זו לפקפק ובזלזול קיימת ועלינו להתגבר עליה אם נצליח.אני לא מציע לכולנו להפסיק את מקום עבודנו ולברוח להוליווד כדי להיות כוכבניות, נאשוויל להפוך לכוכבי מוזיקת ​​קאנטרי, או וולדאר פריים להפוך לטייסי ערפילית הכוכבים המשתלשלים ביותר שהקונפדרציה הבין-פלנטרית אי פעם ראתה - רק שאנחנו שומרים על לבבות ומוחות פתוחים לאפשרויות מעבר למה שאנו חיים כיום - שאנו נכנסים מדי פעם בכדי להבטיח כי אנו בדרך אל מה שלבבנו חפץ באמת, ושאיננו סוגרים את עצמנו לטיולי צד לאורך הדרך דרך.

איזו מתנה זו להביא ילדים לעולם אנו מחויבים לחלום בהקיץ! כשהייתי כבת ארבע שאלתי את אמא שלי מה זה נס. חיפשתי את ההגדרה בפועל של המילה, לא איזשהו מחזור קיומי "מטפורי" עמוק. היא עצרה לרגע ואז הגיבה, "הכל נס." איכשהו קיבלתי את ההשלכה והתשובה הזו הספיקה למלא אותי בפלא ויראה שמעולם לא התפוגגה. אני זוכר שהיה מאוחר, וקמתי מהמיטה כנראה הפעם השמינית באותו לילה. במקום לצעוק עליי ולהתעלם ממה שהיא בטעות טעתה בטקטיקת דוכן (כמובן שאין דרך בעולם שזה היה דבר כזה) היא ענתה על שאלתי, נתנה לי כריך דבש מקופל (בדיוק איך שזה נשמע - חתיכה אחת של לחם לבן עם דבש שודח דרכו, מקופלת על עצמה), ואפשרה לי לאכול אותו בחיים בחדר, תוך כדי הסתובבתי, הראש מושלך לאחור, מסתכל למעלה כדי שהתקרה תיראה כמו נגן תקליטים (כן, אני זה ישן). הסתובבתי וחתלתי, חשבתי על האמת עוצרת הנשימה שמעולם לא הפסקתי להרהר - עדיין יכולתי לטעום את הדבש ולהרגיש שטיח עם שאגי מתחת לרגלי -הכל זה נס.

ובואו נסתכל באמת על זה - כמה דברים "בלתי אפשריים" השגתם מאז שהפכתם להורה? הנקתי את שלישיות מאומצות באופן בלעדי למשך שנה. חה! כמעט אף אחד - רופאת ילדים, OB-Gyn או מיילדת - לא חשב שדבר כזה אפשרי, ובוודאות שזה לא קל (או תמיד נעים). אז שלך אולי לא יהיה מוזר כמו שלי, אבל אני מבטיח שלכל אחד מההורים המסורים יהיו הרבה דוגמאות לעשות "את הדבר [שהיא] לא יכולה לעשות", כדי לפרש את אלינור רוזוולט. יש לי כמה חברים שחזרו לבית הספר אחרי שנולדו להם ילדים, בתקווה להראות להם שחשוב להמשיך להתקדם בחיים. אולי הצלחת לחזור לפעילות בכנסייה, או שמצאת את הכוח לקבל את המלצת המקדש שלך מכיוון שהנצח בלי הקטנטנים שלך אינו מקובל. אולי התחייבת עם ילדיך במהלך חוצה מדינות בזמן שבן זוג נפרס לתפקיד צבאי, או אולי אתה הורה יחיד שמלהטט במשרה מלאה וטיפוח ילדים. ואני מהמר אי שם בחוץ יש הורה שעשה מסלול לרחוב וולדור פריים ומדליק אור ירח, הוא, מאור חלקי אדמה בצי ערפילית הכוכבים. יש כאלה מאיתנו שמעמידים את האתגר ומספקים את שיר הנושא של ערפילית הכוכבים כשילדי השנתיים שלנו מבקשים זאת, בירידה של כל אחד מהכובעים הרבים שאנחנו ההורים לובשים.

רוב הסיכויים שאנחנו כבר משיגים את מה שמישהו אחר מרשים. זו ברכה להיות מסוגל להסתכל מחוץ למקומות בהם התמקמנו ולראות שהפוטנציאל שלנו באמת קרוב הרבה יותר למה שילד בן ארבע רואה מאשר למה שקיבלנו בבגרות. לוק 1:37 אומר לנו, "כי עם אלוהים שום דבר לא יהיה בלתי אפשרי." היי, אני יודע! בואו נחבק את ההזדמנות שמנחה נשמות צעירות מעניקה לנו להגיע אל אותו "שיר מטוס" בפנים. אחרי הכל, מי אנחנו נגיד שאין מקום כמו וולדור פריים?


"אתה צובר כוח, אומץ וביטחון על ידי כל חוויה שבה אתה באמת עוצר להיראות פחד בפנים. אתה יכול לומר לעצמך 'חייתי את האימה הזו. אני יכול לקחת את הדבר הבא שיגיע. ' אתה חייב לעשות את הדבר שאתה חושב שאתה לא יכול לעשות. " (אלינור רוזוולט)

הוראות וידאו: אוהב את המשפחה שלי - שיר לילדים // בתאל צברי בראש צעיר (מאי 2024).