ביקורת קולנוע - "השלווה" חי עד ציפיות

• אַפּרִיל 26, 2024

אזהרה: ספוילרים אפשריים

אם אינך מעריץ של "גחלילית", "שלווה" אולי אינה הדרך הטובה ביותר להכיר את עולם המדע המדעי הפרוע בהשראת ג'וס ווידון. אבל כסרט, "השלווה" אכן עומדת בפני עצמה. על אף חורי העלילה שקיימים ברוב מופעי המדע הבדיוני, כמה רגעים מבוירים ופגמי ההמשכיות שנראים בלתי נמנעים בתכניות טלוויזיה שתורגמו לסרט, הסרט הזה כיף כי הוא מתריס מסורת מדע בדיוני וקולנוע תוך מתן מוות מעריצים קשים יותר ממה שהם מחפשים.

הרבה ממה שהפך את "גחלילית" למופלאה קיים ב"שלווה "- הומור, אפיונים, אקשן (האם היה פרק בודד בו מישהו לא נפצע?) ועולם ממומש לחלוטין שלא דומה להסטריליה של ג'ין רודנברי והורה" כוכב " יקום "מסע". לפעמים אלמנטים של הומור, פחד, אקשן ודרמה קיימים כולם באותה סצנה. זה סימן לכישרון של וודון וצוות שהסרט עדיין נראה מגובש ורענן. אבל "השלווה" מעניקה לנו גם כמה הפתעות מרכזיות שמטלטלות אותנו מתוך ההכרה ששום דבר, בסופו של דבר, אינו קדוש.

הסרט מתרחש מעט לאחר סיום הסדרה. ספר הרועים (רון גלאס) ואינארה (מורנה בקרין) עזבו את סרניטי, וריבר (קיץ גלאו) כל הזמן הופך לא יציב יותר. החיפוש של הברית אחרי הילדה נמשך. היכנסו לאופרטיבי (Chiwetel Ejiofor), שיעצור בשום דבר כדי למצוא את השלווה ולכבוש מחדש את סיימון (שון מאהר) ונהר. כשהוא מסתבך עם הממשלה וגם עם הקוראים הרשעים, מל (נתן פיליון) וחבורת הרסיסים הקצוצה שלו מגלים אמת שכדאי למות בה.

מצאתי שלצפות ציפיות גבוהות מסרט שמבוסס על עולם שאתה אוהב לפעמים יכול להוביל לאכזבה. לדוגמא, "פרק מלחמת הכוכבים פרק 1: אימת הפאנטום". וכחובב ענק של "גחליליות" הבנתי את הסיכון. למרבה המזל "השלווה" עומדת בהייפ. הטון של התוכנית נוכח בסרט, ווידון, כמוהו רגיל, הופך את העלילה שחשבנו שידענו לכיוונים בלתי צפויים. הוא גם מוסיף כמה הטבות קטנות שרק האוהדים היו מוציאים בעיטה. מעולם לא הבנתי את הפריסה של סרניטי, דבר אחד, ויותר מחלקה הפנימי של הספינה נחשף עבורנו גיקים קשים. הידעת שלמושבים בטרקלין חגורות בטיחות?

כן, הסרט נראה כמו פרק אפי של תוכנית הטלוויזיה, עם כמה אפקטים גדולים יותר וכדומה. אבל "גחלילית" ביום רע עדיין היה טוב יותר מ 97 אחוז מהדרום המדעי בחוץ, וזה "גחלילית" ביום ממש ממש טוב עם שעה נוספת פלוס זמן ריצה, תקציב גדול יותר, עלילה גדולה יותר ואפקטים טובים יותר.

למסך הגדול, היה צורך להקריב כמה קרבנות. אף על פי שהאישיות של מרבית הדמויות מאירה עם כמה ספינות מצולמות היטב, אתה בהחלט לא מתוודע לג'יין (אדם בולדווין) קיילי (תכשיט סטייט), ספר, אינארה - במיוחד אלה האחרונים האחרונים - ואת אחרים כמו גם בסדרה. אתה לא מקבל את העושר של ההתנחלויות בסגנון המערבי על כוכבי הלכת החיצוניים, או שומע הרבה על החבר'ה מהיד הכחולות, או שיש לך מושג מדוע כולם נשבעים בסינית. אבל אתה יודע להכיר קצת יותר פרטים מהיקום "גחלילית" באופן כללי, וגם זה שווה את זה.

על פי המספרים השבוע, "Serenity" הגיע למקום השני מאחורי "תוכנית הטיסה" של ג'ודי פוסטר. אנחנו רק יכולים לקוות שהמעריצים ימשיכו לארוז את התיאטראות כדי שנוכל לראות יותר "Serenity". זה יכול להיות סרט זיכיון לרדת בהיסטוריה של התאית, ממשיך דרכו של טרילוגיית "מלחמת הכוכבים". מבריק!