מפקד או"ם חיל הים

• מאי 21, 2024

בדרך כלל אני אוהבת משחקי אסטרטגיה, כולל לוחמה ימית. מכל סיבה שהיא, מפקד או"ם של חיל הים פשוט לא תפס את תשומת לבי ואחז בו.

אתה צופה בקרבות ימיים מנקודת מבט מלמעלה למטה. הגרפיקה אינה מה שה- PS2 יכול להציע. אתה מקבל מים אפורים, סירות אפורות ואדמות אפרוריות. הסירות האפורות אדים דרך המים האפורים החוזרים על עצמם, ומשאירים אחריהם שבילים קטנים. הם יורים לעבר הסירות האפורות האחרות, ומוטות הבריאות יורדים לאפס. לעיתים קרובות הוא נתקל יותר במשחק ארקייד דו-ממדי ולא כמשחק אסטרטגיה.

הצלילים יכולים לעזור להרים את המשחק מהעולם האפור הזה, אבל הם לא עושים זאת. במקום זאת הם חוזרים על עצמם בצורה מדהימה ומתעצבנים מהר מאוד. מהקול הקול חסר המשחק ועד לבחירות הצליל, אתה לא שקוע בעולם הזה בכלל. חלק מהקולות כל כך מעצבנים שאתה מתפתה לשחק ב- MUTE.

אולי אם הייתה עלילה שהכריחה אותך לדאוג ממה שקורה - אבל לא. העלילה לרוב נעדרת ולעיתים לא תאמן.

אפשר לומר, "ובכן זה משחק אסטרטגיה - הוא לא צריך עלילה, צליל או גרפיקה. רכיב האסטרטגיה הטהור צריך להכריח אותך". מצד אחד אני כל זו לנקודת מבט זו. הייתי משמיע בשמחה Scrabble, Chess או Go במשך שעות על גבי שעות רק עם הגרפיקה הבסיסית ביותר ובלי שום צליל בכלל. אבל משחק שטוען שיש לו סיפור - צריך. משחק שמספק צליל צריך לוודא שהצלילים האלה לפחות ניטרליים - לא כל כך מעצבנים שהם גורמים לכם לרצות להפסיק לשחק. משחק שמנסה לתת גרפיקה כדי להפוך את המשחק קל לארגון בראשך, לא אמור לספק גרפיקה שהופכת את הדברים לבלבלים וקשים לעקוב אחריהם.

חמור מכך, עם מרבית משחקי האסטרטגיה העניין הוא שאתה לומד ובונה אסטרטגיות ומשחק מחדש את המשחק מספר פעמים כדי לשפר את כישוריך. אתה לא משחק רק שחמט פעם אחת - אתה משחק אותו מדי יום, הופך לשחקן שחמט טוב יותר ויותר. אתה לא פשוט מנסה ללכת פעם אחת. אתם עורכים מסיבות שבועיות עם חברים ונהנים מערב רגוע בלחיצת אבנים. עם מפקד חיל הים של חיל הים, ברגע שאתה עובר את המשחק, אין תמריץ מועט לעשות זאת שוב.

לא מומלץ.