להתגורר באצטדיון ינקי אנו מתחילים

• מאי 2, 2024

עדיין היה חשוך בבוקר יום חמישי, 20 באוגוסט 1963. "נו באמת, בן, תתעורר. תתלבש עלינו ללכת. " זה היה אבי, ולא היה זה מפתיע שהוא היה ער כשהוא קם בדרך כלל בסביבות ארבע לפנות בוקר כדי להתכונן ליום העבודה שלו באטליז במפקח הורן & האררט ברחוב וורנוק במרכז העיר פילדלפיה. "מה השעה?" מלמלתי ושפשפתי את השינה מעיניי. הייתי בן שתים עשרה.

"רבע לחמש," הוא אמר. "תתלבש אתה הולך לעבוד איתי היום." לא ידעתי מה קורה, אבל היום ברור שלא היה היום הרגיל של סוף הקיץ. פופ מעולם לא ביקש ממני ללכת לעבוד איתו. לא שאלתי שאלות, נכנסתי לשירותים, שטפתי, צחצחתי שיניים והתלבשתי: חולצת טריקו, מכנסיים קצרים, נעלי ספורט. מדי הקיץ האופייניים בשכונה שלי.

כמה דקות אחר כך ירדתי למטה ופופ חיכה. "בוא נלך," הוא אמר. השעה הייתה כמה דקות אחרי חמש, בסוף אוגוסט שעדיין חשוך בעיקר עם שמץ של חום ושמש שיבואו באותו יום. הסתובבנו סביב הפינה לרחוב 58 ושדירה של צ'סטר, ועבור זמן לא רב נהגה מכונית הרחוב המוכרת על כביש התחתית מכביש 13. לא זכרתי שאי פעם עליתי על העגלה באותה שעה ביום; זה לא היה מלא אבל זה היה רחוק מלהיות ריק, והייתי הילד היחיד. מצאנו זוג מושבים ואחרי שטפטפנו בשכונה שלנו המכונית 13 החליקה לתוך המנהרה ועשתה את דרכה עד לטרמינוס שלה ברחובות 13 וג'וניפר במרכז העיר.

אבי לא דיבר הרבה, רכבנו בשקט. הוא לא היה קורא עיתון בוקר למרות שרבים מהרוכבים האחרים הסתירו את פניהם מאחורי חוקר הבוקר וחלקם מנמנם. אחרי כעשרים דקות באותה שעה ביום הגענו והגיע הזמן לטפס במדרגות לגובה הרחוב וללכת בכמה רחובות קצרים אל הקומיסארי ליד רחובות עשר וארבה. הייתי שם בעבר, כשאבא שלי לקח איתי את אימי לטיול בניו יורק, והתחלתי ליצור מושג מה עשוי לקרות.

"פופ, אנחנו נוסעים היום לניו יורק?" נזכרתי בארוחת הערב בלילה שלפני שפופ ואמא דיברו איטלקית, ובעוד שלא הספקתי לזכור הרבה שמעתי את "ניו יורק". חיבורתי שתיים ושניים! פופ לא אמר דבר אבל נתן בי מבט. כן! נסיעה ברכבת לניו יורק!

הורן והררט, אנשי אוטומט, שמרו על בסיס פעילויות חזק בעיר ניו יורק ובפילדלפיה. על מנת להבטיח בקרת איכות, מדי חודש הובאה לעיר השנייה מזוודת "דגימות" של אוכל. מנות החתימה של H&H של שעועית אפויה בוסטון, תרד מוקרם, מקרוני וגבינה, סלט עוף וכו 'היו חייבים להיות זהים, לא משנה איפה אכלתם. משאיות יומיומיות נמשכות ויצאו מהקומיסיון המרכזי במרכז פילדלפיה ועם מקבילו בלואר ווסט סייד במנהטן, והביאו את הכלים המוכנים למכוניות שחתמו את הערים. פירוש הדבר היה כי הורן והררט יוכלו להתאים אוכל לאוכל בחלל קטן מבלי להזדקק למתקני מטבח מורחבים. לעתים קרובות לא היו מקומות ישיבה, פשוט עמדו על שולחנות העמידה שבהם שיעורי הפועלים התעשייתיים והכמריים יכולים לאכול ארוחת צהריים מזינה, טעימה וזולה.

עלינו למעלה אל האטליז שם עבד אבי. היה קר! דלת ארון הבשר הייתה פתוחה כשהלכנו בחום הקיץ פשוט התנקז. לוחות ענק של בקר ובשר חזיר היו תלויים מהתקרה. אבי הכיר לי כמה מחבריו לעבודה וחבריו, פרנק איש בלוף גדול מסלובקיה ורס"ן חברו האפרו-אמריקני מצפון קרוליינה. לחצתי אותם ידיים, כפכפי הבנים שלי עטופים בידיהם הענקיות. היו שיחות חולין, כמה צחוקים, ופופ נפרד מהם לשלום. עלינו לקומה העליונה, שם היו המנהלים. אבי הלך למשרדו של סטיב, שהיה בעלה של לואיז, חברתה הטובה של אמי, שהכרתי. "שלום ג'ואי," אמר בחיוך. "הולך לעשות הרפתקה היום, אה? תעשה חיים!" הוא הושיט לאבי מעטפה. "בוא נלך לאכול ארוחת בוקר," אמר פופ. כמובן, שהייתה עובדת בית קברות שמאכל לאכול וזה היה אוכל של H&H. שתיתי כוס תה, כמה ביצים מקושקשות וטוסטים. לפופ היו ביצים רכות שהן נהנו מאוד. לאחר מכן הלכנו למשרד אחר ושם החזיק בידו את "מזוודת הדוגמאות", מערך גדול, מרופד ומבודד במיוחד שהיה צריך לשקול קרוב לחמישים פאונד. פופ מלאו לו שישים ביוני, אבל הוא היה איש חזק והוא טיפל בזה כשיצאנו מהדלת למטה ולקחת את קו הרכבת התחתית של מרקט סטריט לתחנת הרחוב 30.

כשהגענו לתחנת הרכבת הרגשתי די טוב שהבנתי מה קורה. כמובן, עדיין לא ידעתי את מחציתו.

הוראות וידאו: זאנוויל ויינברגר, משה לוק - סיום הש"ס הראשון בעולם - עיריית צפת, אור הרשב״י | צבעים הפקות (מאי 2024).