גישה לתיאטרון לילדים בכסאות גלגלים

• מאי 2, 2024

בני היה זקוק לשימוש בהליכון ובכיסא גלגלים לאחר פציעה בגן שעבר בכף רגלו ורגליו הגבילה את יכולתו להתמצא בבית ובקהילה שלנו.

אחרי ערב אחד אומלל וחצי יום בבית תלוי בי כדי לעזור לו להסתובב בבית, הלכנו לחנות לאספקת ציוד בריאות לשכור הליכון, והבאנו הביתה גם כסא גלגלים קטן.

הטיול הראשון בשכונה שלנו היה לאולם הקולנוע המקומי. אחרי שהאזנתי לקינה של אמהות במרכז ההתערבות המוקדם של בני ובגן הילדים על אחרים שהשתמשו בחניות המיועדות בכדי להוריד את ילדיהם האמבולטורים, מכיוון שהם היו שם "רק דקה", לא הייתי שוקל להשתמש במקום חניה המיועד לכיסא גלגלים . לא הייתה לי כרזה שתאפשר לי לחנות באחת, בכל מקרה.

נשאתי מודעות שקבוצת UCP מקומית הדפיסה, בגודל כרטיסי החניה, לשים על השמשות הקדמיות של מכוניות שחונות באופן בלתי חוקי באותם חללים, לחנך ואולי להרתיע את הנהגים. רק פעמיים מתוך כמה עשרות פעמים שהשארתי את המדבקות האלה, ראיתי אחר כך שאדם שהיה ברור "לקוי ניידות" שכח להעלות את הכרטיס שלו. עכשיו אני מבין שיש תנאים שמאפשרים אנשים הזקוקים לחניה נגישה שהייתי שוקל לרמאים אז. אנו חיים ולומדים.

עכשיו כשיש לך מושג עד כמה נאור חשבתי שהייתי באותה תקופה, אספר לך מה למדתי בפועל בחניון הקולנוע. אותם חללים רחבים מסיבה כלשהי. כשחניתי בחלל רגיל בין שתי מכוניות אחרות, לא יכולתי לפתוח את הדלת האחורית לרווחה מספיק כדי להוציא את כסא הגלגלים של בני.

רוקנתי את הכל מתא המטען שלנו במחשבה שהכיסא ישוב שם, אבל מעולם לא הצליח לעבוד בזה. התמזל מזלנו שהכיסא היה במושב האחורי שלנו, אם כי זה היה אתגר. עכשיו למדתי מה צריך כדי להחזיר את הכיסא.

תוך סיכון לכרטיס או לגינוי של מישהו אחר כמוני שיראה שמכונית ללא לוחית מנצלת מקום ייעודי, נסעתי לאחת משבע השטחים הפתוחים שליד המדרכה בצד התיאטרון. כשהייתי מוארת לקחתי את אחד החללים הרחוקים יותר, משהו שהתחרטתי עליו קצת במהלך סופת הרעמים שנשבה בזמן שהיינו בתוך התיאטרון.

הנחתי את הכיסא מהמושב האחורי, הרמתי אותו והעלתי עליו את בני ואת חפציו. חיברתי את ההליכון לרוחב הגב לשימוש בתוך התיאטרון.

הרגשתי שבית הקולנוע המקומי שלנו הוא בחירה טובה מכיוון שהיה בו רמפה כפולה ארוכה עד לקופות, שלפעמים נהגנו להימנע ממדרגות התלולות הרבות בהן השתמשו האנשים. לפעמים ילדים רצו למעלה ולמטה על הרמפות הארוכות האלה בזמן שהוריהם היו בקו הכרטיסים, אך הם היו מספיק רחבים לכסאות גלגלים כך שהילדים כמעט ולא נתקלו באחרים באמצעות הרמפות.

זה עבד בדרך כלל, אלא שלא היה מקום לחלוף כשמישהו דחף כיסא גלגלים במעלות התלולות האלה. באמצע הדרך נחנו בפתח ואפשרנו לילדים שלא הצליחו לעקוף אותנו לרוץ או לרוץ במורד הרמפה לעבור. בפסגה הרגשתי שכבשתי את הר אוורסט. בני נהנה מהטיול. חיכינו בתור הכרטיסים ונשמתי את נשימתי. השארתי את כרטיס הסרט שלי במכונית, אך לא היה שווה שום הנחה לחזור אליו. שילמתי את המחיר והצעתי את בני לדלת.

אנשים מסביבנו נכנסו והחוצה את הדלתות, שקשה היה לפתוח והיו מסתגרים מאחוריהם. למרות שתפסנו שם לא מעט מקום מבחוץ, ממש באמצע ההמונים שנכנסים ויוצאים, נראה שאנחנו בלתי נראים. חשבתי על הפעמים הרבות שהמלצתי לבני רק להיכנס, כשהוא פתח לי דלת ואז את עשרים האנשים הבאים מאחורינו.

מתוך ההמון הגיע אדם זועם, שצעק "תעשה דרך לפה!" ודחף את דרכו לפנינו. הוא המשיך לצעוק כשהוא החזיק את הדלת פתוחה ונופף לנו פנימה. אנשים סביבו קפאו ובהה בו, ואני הייתי אחד מהם. אבל הוא חייך אלינו והחזיק את הדלת, וכך נכנסנו. הוא שאל אותנו איזה סרט אנחנו רואים, ליווה אותנו לאותו תיאטרון וביקש מהצעירים שישבו במושבים ליד מקום הכיסא גלגלים שבראש התיאטרון לנוע כדי שנוכל להחנות את הכיסא שם.

כאשר הודיתי לו הוא אמר שאשתו השתמשה בכיסא גלגלים, שזה לא בסדר שאנשים בוגרים התייחסו לאנשים בכיסאות גלגלים כאילו הם לא נראים, וזו זכות לפגוש את בני ואותי. מעולם לא פגשתי אותו, אבל הוא עדיין אחד האנשים האהובים עלי בעולם. אני חושב שאשתו בטח הייתה מישהי נפלאה להכיר, ואני מרגישה כאילו פגשתי אותה דרכו.

לאחר שהלך פרשתי את ההליכון, ועשינו את דרכנו במעבר המשופע התלול למושבים שבדרך כלל העדפנו. למדתי שהליכונים הם לא מעט טיפול בהם במורדות במורד. החלטנו לשבת ליד המעבר ולא במושבים האמצעיים שהעדפנו, כדי שנוכל לקפל את ההליכון ולהשאיר אותו במעבר ליד המושב שלי.

הסרט נמשך בקושי מספיק זמן כדי שאוכל לנוח מההרפתקה שלנו להגיע לשם.

חפש בחנות הספרים המקומית, בספריה הציבורית שלך או במוכרי ספרים מקוונים כמו Amazon.com, לקבלת כותרות בנושא נגישות לילדים המשתמשים בכסאות גלגלים, עיצוב נגיש והכללת קהילה.



על הכבוד החברתי של נסיעה באוטובוס בכיסא גלגלים
//www.patriciaebauer.com/category/ כסא הגלגלים

הוראות וידאו: How kids can help design cities | Mara Mintzer (מאי 2024).