עיניים כחולות, עיניים חומות. ללמד ילדים על אפליה
חגיגת יום השנה של מרטין לותר קינג, ג'וניור הוא רק כמה שבועות קצרים משם, ושוב ארצות הברית, כאומה, תזכור את הסיבות הרבות הראויות, שמרטין לותר קינג, ג'וניור האלופה. באופן דומה, יום זה מהווה עדות להרשעה חד-פעמית המשותפת לגברת קורטה סקוט קינג, שסירבה לאפשר לחלום של בעלה למות את מותה השקט של הערפל, ובמקום זאת עבד קשה בכבוד שיזכרו לנצח ביום השנה לציון לידתו בינואר.

ובכל זאת, מה אנחנו, שחיים בעולם טוב יותר בגלל הדם, הזיעה והדמעות של אותם גיבורים אזרחיים שהלכו לפנינו עם הישגיהם? האם אנו זוכרים אותם עברו בימיהם שנקבעו? האם אנו מכבדים אותם בחיינו על ידי קיום הערכים שאנו מחבקים כנכונים בהחלטות ומעשים יומיומיים? או שאנו מלמדים אותם לילדינו בתחושת התייחסות רק אז להתייחס לאחרים כ"פיצוחים "," צחקני חנית "," רטובים "או גרוע מזה? איך אנחנו מלמדים את הדור הבא על זכויות אזרח?

דוגמא טובה לתרגיל "עיניים כחולות / עיניים חומות" של ג'יין אליוט. כאשר ביצעה את הניסוי הזה עם הכיתה שלה, היא חילקה אותם לשתי קבוצות - אלה עם עיניים חומות ואלה עם עיניים כחולות. לחילופין, היא עשתה קבוצה אחת נעלה והקבוצה נחותה ואז עברה. כצפוי, הקבוצה הנחותה הסתובבה בעבודה נחותה, ובכך הוכיחה את הנקודה שאם קבוצה של אנשים נעצרת בזדון וגורמת להם להרגיש שיש שווים פחות מקבוצה אחרת, בסופו של דבר הקבוצה הנחותה לכאורה תפעל כחלק מהמעשה להיות נחותה . ההתניה החברתית הזו מתרחשת במדינתנו ובכל רחבי העולם מאז ומעולם, ובכל זאת הגיע הזמן להפסיק את התהליך הזה בכך שהוא מעביר לדור הבא את כוח ההרשעה שלנו, ולא רק מס שפתיים אליהם.

עם זאת, אסור לעבור לדוגמא ההוראה הדרסטית של ג'יין אליוט כדי להכין את הדור הבא להמשיך להנציח את הגזענות הרווחת בחברה שלנו, או לעמוד כנגדה. להלן כמה שאלות לשאול את עצמנו, כהורה, מטפל או כל מי שבא במגע עם ילדים:

  1. האם אני מתייחס לאחרים (לעיתים רחוקות, לפעמים, לעיתים קרובות) במונחים גזעיים, דתיים או מגדריים? (כלומר "היהודים", "האנשים הלבנים", "אנשים שחורים" ...)
  2. האם אני מגבש קבוצות של אנשים יחד כשלם ומדבר על "אותם" לעומת "אנחנו"?
  3. האם אני מטיל ספק ביכולת של מישהו מכיוון שהם שונים ממני בגזע, דת או מין?
  4. האם דפוס הדיבור שלי משתנה מכיוון שאני מדבר עם מישהו מגזע, דת או מין אחר? (רמז: אם אני צריך לעשות מאמץ מודע להימנע ממילים או ביטויים מסוימים, זהו "כן" מוגדר).
  5. האם אני קונה את הרטוריקה הרגשית הקשורה לגזע או של הימין השולי או של השמאל השוליים ורואה בזה אמת של הבשורה?
  6. האם אני מרגיש מושבת, נחות ומופלה מפני שאני שייך לגזע, דת או מין מסוים? (לא מבוסס על עבירה ממשית, מוחשית ומוכחת כביכול באופן אישי).

אם ענינו "כן" על כל אחת מהשאלות הללו או על כל אלה, נראה שבמקום להפיץ חברה עיוורת צבע, מחפשת שוויון, המבקשת לאחד את אזרחיה ולא לקרוע אותם בקווי גזע, אמונות דתיות או מבנים מגדריים, יתכן שאנו בוחרים להיאחז בסטריאוטיפים וכך אנו מפיצים את הדברים שרבים ממנהיגי זכויות אזרח גדולים, בראש ובראשונה מרטין לותר קינג, ג'וניור, דיברו נגד. בכך אנו מקימים גם את הדור הבא לכישלון.

דוקטור קינג חלם על תקופת שילדיו לא ישפטו על פי צבע עורם אלא על פי אופים האישי. יתר על כן, הוא דיבר על תקופה בה נערים ונערות שחורות קטנות היו משתלבות ידיים עם נערים ונערות לבנים קטנים. (1) האם אנו, כחברה, מקיימים את החלום הזה, או שאנחנו מסובבים אותו כך שיתאים לאג'נדות הקטנות שלנו? האם אנו מדללים את האמיתות שד"ר קינג דיבר עליה? האם אנו טוענים שהם בלתי אפשריים, בלתי סבירים או בלתי מוסריים? האם ויתרנו על המאבק הטוב נגד סטריאוטיפים גזעיים, דתיים ומגדריים, רק כדי להפלות זה את זה מהגבהים הנעלים של התקינות הפוליטית? מה יש סיימנו?



נאום "יש לי חלום" מאת מרטין לותר קינג, ג'וניור.