הטבלה היא מיוחדת
הטבלות הם זמנים מיוחדים בחיינו, וממלאים תפקיד חשוב בברכת תינוק לחיק הנוצרי. עבורי הדת חשובה ופרשה מאוד פרטית. משהו שגדלתי איתו וסידר אותי בתקופות קשות בחיי. אני מאמין שדת מחזקת אדם, אבל היא אישית ואין צורך לעשות עניין גדול עם אלה שמרגישים אחרת.

אז, כאמא וסבתא, כאן עמדתי בכנסייה לנכדי להטבל, הרגשתי את הדמעות העקצוצות מאחורי עיניי כשהדיאקון הודיע ​​- אני מברך את איידן אנתוני דה נצרת לכנסיה שלנו. כל מה שביקשתי היה לתת לכנסיה לתמוך בחור הקטן כשהוא גדל במדינה שונה מארץ הוריו.

בכנסייה ממש זו, בני פגש משפחה טמילית, שגרה בטנסי במשך עשרות שנים. בני ואשתו הם רופאים ובחרו בטנסי לעבוד בה כיוון שעמיתיהם יהיו קבוצה מעורבת ורב-תרבותית. היו בתי חולים 'טובים' הרבה יותר, באזורים מדינתיים גדולים יותר, אך הם העדיפו אורח חיים שקט יותר לגדל את ילדיהם, ולא להתמיד בסגנון של ג'ונס בניו יורק היוקרתי.

שני הילדים מגיעים מבתים שבהם הובטחו רמות הנוחות שלהם בהודו, ולכן הם לא הגיעו לארצות הברית כדי להשיג נוחות ביתית. הם הגיעו ליהנות מבתי חולים שהיו מצוידים טוב יותר להשתמש היטב בכישוריהם המובילים. אבל בכל זאת, כשמדובר בגידול משפחה הכל לא סתם נכנס למקומו.

מה קרה אם הילד היה חולה ולא הורשה לעבור למעון יום עד שיהיה שוב טוב? יכולתי ללכת ללא תנאי לבית הוריי, אבל היו להם הורים במרחק של אלפי מיילים משם. שם נכנס חבר הכנסייה, אמודהא וטוני פשוט פתחו את ליבם ובתיהם ועזרו בכל פעם שהם ביקשו, לא משנה כמה פעמים. אמודהה הוא טבח נפלא לאתחל ולכן ארוחות חינם פשוט הציפו את ביתן - מטבח הטמיל הכי טעים אליו השתוקקו.

בבריטניה בני הגדול גר וגם לו אין משפחה שתעזור בארץ זרה. כאן אין קשר כנסייתי, אלא שמשפחת סיקים כמה דלתות מהן, המנהלת עסק כריך, מביאים עבורם שקיות של כריכים בזמן שהבית שלהם מוכן. בקתה הקטנה בתחתית הגן שהם חיים בה אין מטבח. אז הכריכים יתקבלו בברכה בזמן העבודה. הגברת מבשלת גם ארוחות ומביאה אליהם, שהיא חביבה ונדיבה ואכפתית במיוחד בזמן הצורך שלהם.

שתי משפחות, ללא קשר משפחתי עם הילדים ובכל זאת, הילדים יהיו אסירי תודה לנצח על תמיכתם הבלתי מתכוונת, בזמן הצורך שלהם. אני רואה את ידו של אלוהים בזה. אחרים אולי אומרים שזה פשוט מזל, אבל איך שלא יהיה, כאם אני שמחה שיש להם משפחה שתושיט אליהם במדינה מוזרה.

משפחה סיקית בלונדון, או משפחה טמילית בנוקסוויל? כשגדלו בהודו, הם לא ידעו כמה משמעות להיות תפקיד הודי וגדל במשפחה תרבותית מעורבת. הם עושים זאת כעת. לא היה - אנחנו גואן, אז המשיכו לאסוציאציות של גואן, או שאנחנו מולו, או טלוגו, השאר לא כדאי לקחת בחשבון. אנחנו הודים, תקופה וככה הם גודלו וזה עמד בהם במצב טוב.

הוראות וידאו: דודו אהרון - שם טבעת עליה (אַפּרִיל 2024).