טיסה חזרה לבנגלור

• מאי 6, 2024

אז הנה הייתי מוכנה לחזור לבנגלור אחרי ארבעה חודשים בטנסי. כן הרבה זמן, אבל מה שלא יכול להעלות על הדעת מה שהורה עושה כדי לעזור לילד. אנחנו מפילים הכל וממהרים לעזור, ככה זה היה עם ההורים שלי וככה זה איתי.

אז ארבעת חודשי הסתיימתי ופניתי לשדה התעופה הזעיר של נוקסוויל, שהונע לשם על ידי בתי הבגדתי והתינוקות במושב האחורי, חגורו למושביהם במכונית. בילינו את הבוקר בטיגון וודות ונהנינו מהשעות האחרונות בחוץ בגינה בחום הבלתי צפוי וגם הילדים שמחו להתרוצץ בחצר או בתינוק, וישבו במושב המכונית עם אצבעות רגליו בשמש.

עד מהרה השעה הייתה שלוש וחצי והייתי צריך לצאת לתפוס את הטיסה האמריקאית שלי בשעה 5:45 לשארלוט. תינוקת א '--- הייתה למרבה השמחה שקטה והילדה הקטנה א' - גם הייתה שקטה. זו הסיבה לעיתים קרובות שיש התקפי זעם והתמוטטות מכיוון שהם שונאים את מושבי המכונית שלהם.

הגענו בשדה התעופה בזמן טוב ושלפנו את התיקים הכבדים שלי שהם בדיוק 50 קילוגרמים כל אחד. מלא עד אפס מקום עם מכסת שזיפים מיובשים שלי, אגוזי מלך, שוקולדים ללא סוכר, בקבוקי סטיביה, חמאת בוטנים, חמישה זוגות נעליים חדשות ומלתחה חדשה לגמרי של חולצות ומכנסיים. היו שני סטים של ערכות קערות פיירקס כבדות ובלאי פנימי כמובן. זה למרות שהשארתי את כל בגדי החמים בארון ממש עד נעלי בית. כל המעילים החמים החדשים שלי כולל יוניקלור נותרו מאחור. אין טעם לעגלות אותם כיוון שאני לא משתמש בהם בהודו בכלל.

המזוודות נראו כמו שיר שכן היה לי מזל לקבל גברת 'צבעונית' מאחורי הדלפק שבנה היה גם רופא. היא פשוט לא הצליחה להפסיק לדבר איתי בהתרגשות, כמו שכולנו שייכים למועדון עילית! אמהות לבנים של דוקטור! היא הזמינה את המזוודות לבנגלור, לא טורחת אפילו לבדוק אותם, הם יגיעו לבנגלור היא חייכה. האם אוכל לקבל מושב מעבר? בטח ואני קיבלנו מעבר תוך דקות. איזו אושר כשיש לך בן אדם נחמד בקצה השני, כשנוסעים מרחק כה ארוך. אני אוהבת להסתובב באומנות המוצגת בשדה התעופה של נוקסוויל שמנים ממוסגרים יפהפיים שהייתי שמח לקנות לבני הביתה, ואחזור לפעם הבאה.

הטיסה מנוקסוויל לשארלוט הייתה מפחידה כמו תמיד במטוס זעיר. רק 25 מאיתנו וחבילת הגב שלי עם חפצי הזכוכית שהבן שלי נתן לי באהבה בזהירות בועה עטופה והכניסה פנימה. פשוט קיבלנו מים וחבילת בייגלה כיוון שהטיסה הייתה קצרה - רק שעה אחת לשרלוט.

הטיסה הייתה מעט מהמורת, אך צפויה בטיסות קטנות ובקושי היינו באוויר כשהוא נוגע. הגברת לידי לא יכלה להפסיק לפטפט בהתרגשות לקראת יציאה לשייט בפעם הראשונה. מה היא עשתה? היא ניקתה בתים ובעלה תיקן מחשבים. אני תמיד נדהם מכבוד העבודה במערב.

שרלוט הייתה שדה תעופה מטונף וארוז עד אפס מקום עם משפחות שחזרו ממעיין האביב. קולותיהם של הילדים צלצלו באוויר וכל אוכל אוכל קטן היה עמוס בילדים שאוכלים את כל מה שנראה לעין. הלכתי לשערי והתיישבתי, שלפתי את הספר שלי לקריאה ובשקט, מכסס את הנקניקיות והתותים ש- DIL המתוק שלי ארז לי. נקניקיות טבולות חרדל וקטשופ שמימיים כשאחד רעב. והתותים חתוכים לארבע והכניסו למיכל פלסטיק נעלמו בשלישית. אני אוהבת תותים והיה לנו מזל להשיג אותם בקופסה 99c ביום האחרון שקנינו.

הטיסה משארלוט ללונדון על ידי אמריקן הייתה מצוינת. כלומר כשאתה מבקש קוק קולה דיאטה היא נותנת לך פחית שלוקח שעות לסיים אותה כל כך גדולה ובאופן טיפוסי אמריקני מוגש! גם הארוחה שלי הייתה סוכרתית ומצוינת. הסתפקתי בצפייה במספר סרטים בזמן שהילדות הפולניות או הרוסיות לידי סרגו במהלך הטיסה, אצבעותיהן עפות עם התבניות המורכבות! אני תמיד נהנה מהטיסה שלי, אין שום סיבה שאני לא מצליחה לישון באמת, במקום זאת אני צופה בסרט אחד אחרי השני בסעיף המהדורות החדשות.

לונדון, LHR המסכן שלי הוא שדה התעופה האיום ביותר שטס בו. המקום סוער באנשים, השאילתות ארוכות באופן בלתי נתפס, הצוות הכי לא כשיר. ראיתי אנשים רבים בוכים כי הם פספסו את הטיסות שלהם. הם התקנו כמה מכונות סריקה שאמורות לסרוק את כרטיס העלייה למטוס שלך ולאפשר לך לעבור. שלי עלה מצטער, לכי לפגישה עם גורם רשמי לגבי כרטיס העלייה למטוס. התבוננתי במבט מתפתל והחלטתי להשתמש במצב הבריונות ההודי שלי.

אמרתי לאחד הפקידים, נראה שלי זה כרטיס מאושר, אתה צריך לתת לי לעבור. למרבה המזל היא לא הייתה אחת הפקידות ההודיות בסביבה והיא עברה אותי. האינדיאנים בני הדור השני כנראה בכל מקום מאיישים את שדה התעופה ואני מרגיש בו טמון הבלגן. יש להם עמדות פקידותיות אופייניות והפכו את המקום לאחד משדות התעופה הגרועים בעולם, לאורך השנים.

אני מוציא את כל מה שאני יכול בזמן שעובר אבטחה ב- LHR בגלל שנשרף קודם. עכשיו זה עובד ואני לא מתכוון לחפש את התיק שלי. הוצא את האייפד, הנייד, הנעליים, המעיל, הטלפון והשאיר את הדרכון שלך גם במגשים. ואנחנו הנשים ההודיות, הימנעו מללבוש שרשראות זהב וצמידים.

אני מתיישב בשער כדי לחכות לטיסה שלי לבנגלור לאחר שנסעתי ברכבת שמיים לטרמינל 5. מספר הזרים הנוסעים לבנגלור התנדנד גם הוא. המטוס היה מלא בהם, לא רק עורות חומים.ברור שהמשרות הרווחיות והמובלעות הפרטיות בהן הם חיים מעודדות אותם לחיות את החיים הטובים בהודו.

האוכל שקיבלתי על תואר ראשון היה מזעזע יותר. היו אלה רק כמה אידילים קרים שנזרקו זה לזה וקרטון יוגורט. ברור שהם לא יודעים מהי ארוחה סוכרתית, אבל כשהמטוס מלא היית עדיף לאכול או להרעיב. פשוט אכלתי את היוגורט בגלל שאידליס הופכים לסוכר ולא הייתי מרפא את עצמי בטיסה.

במהלך הטיסה צפיתי ב"בית המעוקל "של אגאתה כריסטי ולב שובר לב שנקרא מרשל. נאלצתי לדרוש פחית שנייה של קולה דיאטה מכיוון שרזה זעירה לא הייתה מספיק טובה בשבילי! מיד מורגש ההבדל בין אמריקאים לבריטים. מחית תפוחי אדמה לארוחת צהריים עם עוף בגריל. אכלתי את העוף בהכרת תודה ודילגתי על המחית שהיא שוב רעל לחולי סוכרת.

הגענו לבנגלור בשעה 05:45 בבוקר, באיחור של 45 דקות ומושלם עבורי לתפוס את האוטובוס שלי. אוטובוסים מתחילים רק בשעה 5 בבוקר משדה התעופה והכי בטוחים לנשים שנוסעות לבדן. אני חוסך שטר של 500 דולר בארנק שלי לקראת החזרה. הכרטיס מגיע לקושי R524 / שהוא מושלם ואני יורד ל- ITC גרדניה.

אני שומר על בעלי שקודם איפה אני נמצא בזמן שנסע באוטובוס וכך כשאני מגיע הוא שם לאסוף אותי עם המכונית תוך דקות שכן התחנה נמצאת ממש בדרך מהבית שלנו. אין נהגי מוניות אגרסיביים שאפשר להתמודד איתם, אין תשלום אגרה על כביש לשלם, זו דרך נפלאה לסיים נסיעה, במקום להתנכל להם וזו הנורמה עם המונית.

הוראות וידאו: Update: Back in the Philippines, Girlfriend & 2020 Itinerary (מאי 2024).