מפתח הזהב

• אַפּרִיל 26, 2024

יש לי יום מאוד רגשי. חשוב לי להגיד לך את זה מכיוון שבשיתוף איך אני מרגיש בפנים, אני מספק לעצמי טיפולי קצת טיפול ומזכיר לכמה (או אפילו לאחד מכם) כי ימים מתסכלים ורגשיים הם חלק מהחיים שהופכים את זמנים טובים טובים.

כולנו יודעים בוודאות שכששתינו או השתמשנו (אכילה, הימורים וכו ') לא היו לנו ימים אמוציונליים כשלעצמם. ובכן, זה אולי לא נכון לחלוטין. אני יודע שהיו לי תקופות רגשיות אבל אלה היו די חולפות. או שאולי היו טיפולים רגשיים שהיו יותר "מסכנים אותי; כולם שונאים אותי; אף אחד לא אוהב אותי"; את יודעת, את הדברים המסיבתיים הרחמים הרגילים שהפכנו למומחים!

אם קראת את המאמרים האחרונים שלי, תבחין בדפוס שלב שלישי. נראה שקורה כל כך הרבה בחיי בזמן הזה, שרובם אין לי שליטה. אני יודע שלא. אני באמת לא מנסה לשלוט באף אחד מהנושאים האלה. אני מאמין בהפיכת רצוני וחיי לטיפול באלוהים. אני מאמין ואומר את תפילת הצעד השלישי ותפילת השלווה. אני משתמש בתיבת אלוהים שלי. אני מתפלל. אני עושה מדיטציה. אני מאשר כי אני ילד של אלוהים ושהוא אוהב אותי, יגן עלי ושאני חי לטובתו וחסדו. לבסוף, אני מסוגל לעזור ולהדריך אחרים בכל האמור לעיל.

אבל נחשו מה? היום זה ממש לא עובד בשבילי. זה אחד מאותם הימים שבהם אני מרגיש די אבוד. אני יודע עמוק בליבי ובנפשי שאהיה בסדר. אולם להיום אני זקוק (כן, צריך) לחוש בכי ולאפשר לעצמי את "המותרות" של להרגיש קצת רחמים עצמיים. ישנם גברים ונשים רבים שאני מכיר שגם לאחר תקופה ארוכה בהחלמה, הם חוששים ששתו לשתות או ישתמשו בסם כשיהיה להם יום רע. אם הייתי מרגיש כך יותר מיום או יומיים, הייתי מאמין לאותו הדבר בי. אבל לשתות משקה זה לא הדבר הראשון שאני חושב עליו כשיש לי יום רע. הדאגה שלי היא שאני לא כשיר מבחינה רוחנית ושאם לא אביא את המעשה שלי יחד, אולי אשתה בהמשך הדרך. לא נעים לי עם עצמי ולהרגיש מתוסכל מההתקדמות שלי זה מה שאני הכי לא אוהב.

צריך להיות משהו אחר שאני יכול לעשות; כלי אחר שאני יכול לתפוס מארגז הכלים. כשאני יושב במשרד המטפל שלי (וכבר קבעתי את הפגישה), חיפשתי מה לקרוא. אף אחד מהמגזינים לא העניין. התחלתי לחטט בארנקי לא לגמרי בטוח מה חיפשתי. תראה והנה שלפתי אמט פוקס עותק של "מפתח הזהב"!

נותנת החסות שלי העניקה לי את הספר היפהפה דמוי העלון ושכחתי ממנו הרבה מאוד זמן. לפני כשבועיים חיפשתי משהו בשולחן שלי ומצאתי. אני מניח ששכחתי ששמתי את זה בארנק. אם אינך מכיר את "מפתח הזהב", זהו מושג פשוט. בעיקרון, נאמר שכאשר יש לך מחשבות על אדם, סיטואציה, צרה מכל סוג שהוא גדול או קטן, אתה "תפסיק לחשוב על הקושי, יהיה אשר יהיה, ולחשוב על אלוהים במקום".

כשאתה נתקל אפילו במצב קשה או באדם קשה אתה "מפתח זהב". זה נעשה על ידי החלפת המצב או האדם במחשבות על אלוהים. אתה יכול לומר כל דבר שמושך אותך. כמה דוגמאות שניתנו הן: "אין כוח מלבד אלוהים; או שאני ילד של אלוהים; אלוהים הוא אהבה. אלוהים מנחה אותי עכשיו; אלוהים איתי". אין גבולות למה שאתה יכול לומר מכיוון שזו התפילה האישית שלך.

אז אולי אתה חושב "האם לא ניסית זאת? אמרת שניסית לעשות כל מה שאפשר (תפילה, מדיטציה וכו ') ושום דבר לא עבד. מה כל כך חדש בזה? " ובכן, זה לא ממש חדש, נכון? העניין הוא שמשהו ששכחתי, משהו מוחשי לקרוא ומשהו שיכולתי לתרגל מיד הגיע אלי כשהייתי הכי זקוק לו. התחלתי לגולדן קי לכל דבר ולכל מי שמתרוצץ במוחי הקוף וזה לא הפתיע אותי, וגם לא צריך להפתיע אותך שהצלחתי להתנתק רגשית מכל הקשיים שלי. שוב אלוהים עשה בשבילי את מה שלא יכולתי לעשות למען עצמי.

הנושאים שהרגיזו אותי כל כך מרגש לא הסתיימו; אפילו לא קרוב. אבל גם הבנתי שלמרות שידעתי שאני לא יכול לשלוט בדברים מסוימים, אני מחפש את אלוהים שיתקן את הכל ויתקן את זה עכשיו! סבלנות, כידוע, היא סגולה וכזו שאני מתאמנת ומתאמנת וכנראה שתעשה כל ימי.

אם יש כאן מסר למישהו מכם, במיוחד חדשים להחלמה, דעו כי יום רע הוא די נורמלי. אני חושב שכשאנחנו נמצאים בהתאוששות אנחנו לפעמים פוחדים מאותם ימים רעים מכיוון שאנחנו חושבים מכיוון שאנחנו מפוכחים, הם נחלת העבר. ההבדל בין אז לעכשיו הוא שיש לנו כל כך הרבה דרכים להתמודד עם מצבים. כשאנחנו מרגישים שמיצינו את כל מה שאנחנו יודעים, אלוהים ממשיך להתבטא בפנינו גם אם זה פשוט כמו משהו שנקרא "מפתח הזהב".

Namaste '. יהי רצון שתלך במסעך בשלווה ובהרמוניה.
"מפתח הזהב" מאת אמט פוקס, פרסומי דה -ורס
כמו התאוששות טובה לפייסבוק. קתי ל 'היא המחברת של "ספר ההתערבות" בדפוס, ספר אלקטרוני ושמע.