שלום לכל הקוראים הגדולים שלי. זה לא מאמר על חתונות לכל דבר אלא מאמר להודות. לכולכם על שאפשרתם לכם לכתוב על התשוקה שלי ולכל מי שעזר בפרויקט האחרון שלנו. בעיקרו של דבר, אני מוחזר מחדש במוחי, בחורף שלי בעיצוב, תכנון אירועים ותפריטים. ניסיונות כושלים כמו גם טובים. סיפורים וניצחונות עשויים. תבוסות; כן היו כמה ... (כיסינו אותם היטב).

אז בסגירת השנה, אספר את סיפורי החג האהובים עלי. כלה רצתה חתונה נהדרת לחג. היא סידרה וחלמה; הכל נפל על מקומו. הזמנו פרחים, שמלות הכל ממש עד לאולם. הכלכלה לא עבדה לטובתם. שלפנו אותו יחד, מפות שולחן אדומות וחגיגיות, מעוטרות בפיצוצי אגוזים, פתיתי שלג ופוינטטיאס. התקציב היה נמוך ככל שיכולנו ללכת. השתמשנו בחדר האירועים הקטן יותר שיש לי במסעדה. זו הייתה חתונה שמחה לכולם.

קסם חג נדיב

הקישוטים שאתה רואה כאן; נרכשו כולם מחנות הדולר. השתמשנו בציוד שיש לנו לקייטרינג, כמה פיסות ושאלנו מאזורים אחרים במסעדה, עיצוב תפריט מעולה מהשף הראשי שלי. כולנו התכנסנו. מצאנו שמלה נהדרת בחנות משלוחים; מקום השכרת הטוקסידו (אני לא אשתמש בשמות, אבל הם היו מדהימים) העניקו למסיבת החתונה את הטוקסידו שלהם בחינם. זה היה זמן לתת לרוב.

הדבר היחיד שעשיתי להבין הוא שאמנם חלקנו במצב רוח נותן, אבל כמה אחרים שבדרך כלל אני עוסק בהם לא היו. זה גרם לי להציץ לעומק בהרבה מערכות היחסים שלי עם הספקים. לא הכל, רק זוג. חלקם לא יחזירו פיקדונות, למרות שעדיין לא הזמינו מוצר לחתונה.

אני משער שבאמת מה שאני אומר חתונה זה מה שהלב שלך מכניס לתוכו. כמה אתה באמת רוצה משהו. סכום הכסף אינו רלוונטי. אני עובד עם תקציבים גדולים כמו גם קטנים. כל אחד מקבל את ההתייחסות האישית שלי לפרטים הקטנים.

שוב אני מודה לכולם. אני אמשיך לכתוב את המאמרים שלי, ואביא לך פרטים על חתונה לפי חתונה, ממש עד לתפריטים. נכון לעכשיו זו סנדרה סייבל שנרשמת ומאחלת כל טוב לעונה. דאג, נדבר בקרוב.