יהודי אי האלפנטין

• אַפּרִיל 28, 2024

נהר הנילוס מילא תפקיד חשוב בנצרות ובדת היהודית במשך מאות שנים. והכי חשוב התינוק מוזס נמצא בבוררות שבנילוס. למרות שגדל כנסיך בארמון מצרי, הוא הפך לשחרר בני ישראל. כדי לשכנע את הפרעונים המצריים להרפות את אנשיו, המים בנהר הנילוס הפכו לדם, וזה התחיל יציאת מצרים.

במאה השמינית לפני הספירה, כאשר הבבלים הרסו את ירושלים, יהודים רבים הרגישו נטושים. הם ברחו להצטרף לשכירי חרב יהודה שהתגוררו עם משפחותיהם באי יב, שנקרא היום אי האלפנטין, בנהר הנילוס. כמה זקנים יהודים ראו מהלך זה כמעשה לביטול ההיסטוריה שלהם - יציאה לאחור. הם לא היו מאושרים, אך זה לא הרתיע את היהודים הנמלטים.

האי שוכן באסואן, בנהר הנילוס העליון והייתה עיר מבצר גבולית ששמרה על מצרים מנוביה בדרום. בעולם הגוי הזה היהודים היו בגלות. הקהילה שלהם התגוררה ברחובות צרים בבתים לבני בוץ בקרב גזעים ודתות אחרות. רישומי פפירוס שהתגלו בסוף המאה התשע עשרה נתנו תובנה על חיי היומיום שלהם ותרבותם באי. אלה מאמינים כי מדובר בתיעוד המוקדם ביותר המפרט את חייהם הרגילים של יהודים רגילים. מרבית הממצא כלל מסמכים משפטיים שרשמו נישואים, גירושים, סכסוכי רכוש וצוואות. המסמכים הראו גם שרבים מהיהודים לקחו נשים מצריות שהתגיירו ושינו את שמם. למרות ששקעו בחיים המצריים, הם המשיכו לכבד את אמונתם היהודית.

היהודים באי החליטו לבנות מקדש. על פי ההלכה היהודית במקרא, בית המקדש הגבוה בירושלים היה המקום היחיד בו הורשו ליהודים להקריב קורבנות לאלוהים, המהווה חלק חשוב מהתרגול היהודי הקדום, במיוחד בימי חגיגה יהודיים כמו פסח. הם לא ידעו את כלל ההקרבה הזה, או שהם הרגישו כי בהיותם רחוקים מירושלים, מקובל עליהם שיהיה בית מקדש לקרבן משלהם. המקדש נבנה בזהירות ובהתחשבות והיה מבוגר יותר מהמקדש שנבנה מחדש בירושלים. היו בו חמישה שערים מונומנטליים, קודש הקודשים בפנים, ברונזה שימשה לידיות, היה בה גג ארז וכלי זהב וכסף. והכי חשוב בעלי חיים והקרבת אוכל נעשו במקדש זה. אלה היו יהודים גאים מאוד.

אולם המקדש היהודי ניצב ליד המקדש המצרי של ח'נום. כאן סגדו המצרים לאלוהות הראשית של איל, ח'נום, אך במקדש היהודי הסמוך, הוקרב האיל לאלם 'האחד והיחיד'. הכמרים המצריים זעמו ושילמו למפקדי חיל המצב הפרסי המקומי כדי להשמיד את המקדש היהודי. אבל היהודים לא עמדו לדחות אותם. הם הגישו בקשה לירושלים לבנות מחדש את מקדשם. זו הייתה הזדמנות למנהיגים היהודים בישראל למשוך את מושכותיהם והם נתנו אישור לבנות את המקדש, אך קיבלו הוראות קפדניות להקריב רק פירות ודגני בוקר. לא היה צריך להיות עוד דם במקדש שלהם. המקדש הפך לפיכך יותר למקדש עבור יהודי האלפנית.

במאה הרביעית לפני הספירה הביא מלך הלוחמים היווני אלכסנדר איום חדש על האזור - איום ההתבוללות בתרבות ההלנית. פילוסופים הגיעו זמן קצר לאחר שהחיילים היוונים פלשו ותרמו לכיבושי התרבות שלהם. השלטון ההלני הרך לא נועד להשמיד את הזהות היהודית למרות שלא ניתן היה להיות יהודית ויוונית - פילוסופיה יוונית לעומת דבר האל. היהודים יותר ויותר התקשו להמשיך תחת השלטון ההלניסטי וכמה יהודים אף עברו את התהליך הכואב של הפיכת ברית המילה שלהם באמצעות משקולות ומשיכות. זה היה רק ​​כדי להציל אותם ממבוכה כאשר הם הופיעו עירומים מול יוונים אחרים בחדר הכושר.

אין עוד אזכור למקדש באי לאחר הפלישה היוונית, אך ההערכה היא שהמקדש המצרי הורחב, ואולי כולל בנייני המקדש היהודי. למרות שהתנ"ך העברי תורגם ליוונית והקהילה באלפנטין איבדה את מקום הקדש שלהם, הזהות היהודית לא דעכה. נאמנות ואמונה הובילו את היהודים לשורשיהם ולארצם המובטחת.