נותנים לחיים להיות קשים

• אַפּרִיל 28, 2024

אלוהים שלח את אדם וחווה מגן עדן. אילו היו נשארים הם לא היו מתקדמים, מכיוון שהם היו זקוקים לאתגרים, להתנגדות בכל הדברים, כדי לעזור להם לצמוח. באותו אופן, על ההורים להיזהר שלא לאפשר לילדיהם לגדול בגן עדן משל עצמם. אם הם אף פעם לא בוכים, לעולם לא להסתדר בלי, אף פעם לא ישמעו את המילים "לא" ו"לא ", לעולם לא יתאבקו להשיג משהו שהוא קשה מדי ... הם לעולם לא ימצאו את השמחה שאבא השמימי שתכנן עבורם. הם לעולם לא יוכלו לחיות את הבשורה, מכיוון שהבשורה מכילה הרבה תנאים ואף ניסויים רבים יותר, והכל כדי שנוכל לחוות את ההנאות הגדולות ביותר שניתן להעלות על הדעת.

כל כך קשה לתת לילדים שלנו, במיוחד כשהם צעירים, להיאבק. זה לא יעשה זאת עבורם ויחסוך מהם את הכאב, אך פעולה זו עלולה להרוס אותם מבחינה רוחנית. קחו למשל את הדוגמא המסומנת לרוב על אפרוחים לתינוק: לפעמים כשאנחנו רואים אפרוח תינוק שנאבק לברוח מהקליפה שלו, אנו מתפתים לשבור את הקליפה ולשלוף את הקטנה החוצה. זה קל לנו. מדוע התינוק צריך להיאבק? ובכל זאת, אם ניכנע לפיתוי, נהרוג את האפרוח. המאבק הזה לצאת הוא הזכות של האפרוח, ההזדמנות שלו להתחזק מספיק בכדי לשרוד את תלאות החיים. בלעדיו, הצוואר, הראש והרגליו לא יקיימו אותו.

למדתי את השיעור הזה בגידול ילד עם מוגבלות. חבר עם אותה נכות היה איתי מאוד. אם היא תיפול כתינוקת, הייתי יכולה לאסוף אותה, אבל אם כן, היא לעולם לא תלמד כיצד לאסוף את עצמה. יכולתי להרחיק אותה מבחוץ כי היא הייתה ביישנית, אבל אז לעולם לא היו לה חיים חברתיים. יכולתי לסרב לתת לה לרכב על האופניים רופאים אמרו שהיא לא יכולה לרכוב, אבל היא רצתה לנסות, ישבתי והתבוננתי ואילצתי את עצמי להתאפק כשהיא נופלת שוב ושוב, דמעות זולגות, אבל נחוש ללמוד, וללמוד ללא עזרה יותר מאשר קריאות עידוד. ומכיוון שהייתי מוכן לתת לה לסבול, היא הלכה ודיברה ורכבה על אופניים, כל הדברים שנאמרו לנו שהיא לא תוכל ללמוד לעשות. עתידה ממש היה תלוי בנכונותי להיות לא אנוכיים. יש אנשים שחשבו שאני אכזרי, גורם לילד נכה לנסות ללכת. ידעתי שהאכזריות היחידה תהיה להיות אנוכית כל כך שסירבתי לתת לה לסבול - מכיוון שהסבל פגע בי במידה רבה. אז השארתי אותה בחדר הילדים כשהיא בכתה מכיוון שהיא נאלצה ללמוד שכשההורים עוזבים הם חוזרים ושהיא יכולה להיות בטוחה בעולם כשההורים שלה הבטיחו תנאים בטוחים. יום אחד היא נאלצה לעזוב את הצד שלי ואם אלוהים הרגיש שמונה עשרה חודשים זה הגיל הנכון, גם אני עשיתי זאת. נתתי לה לדחוף הלאה מכפי שחשבה שהיא יכולה או שאחרים חשבו שעלי. יום אחד, אני לא אהיה שם. יום אחד, היא נאלצה ללכת, אפילו אם תיפול עכשיו. יום אחד היא נאלצה לשחות, גם אם היום המאמץ היה מעבר לתפיסתה. היא הייתה צריכה לעשות את הדברים האלה אם זה אפשרי בכלל, כי אלוהים היה צריך שהיא תעשה אותם. אם יתברר שהיא לא יכולה, זה יהיה בסדר, אבל היא תמיד יודעת שזה לא בגלל שאיש לא אהב אותה מספיק כדי לאפשר לה לנסות. חשוב עוד יותר, היא תדע שהיא לא הייתה יכולה לעשות יותר ממנה.

אנחנו לא יכולים לשמור על ילדינו כלואים בגן עדן לנצח. זה אנוכיות טהורה מצידנו לעשות זאת, למרות שזה מרגיש כמו חוסר אנוכיות. זו אנוכיות מכיוון שמניעה קלה יותר של התנהגותם, פחות כואבת לצפייה. אם ילדינו יצליחו לשרוד בעולם, פיזית, רגשית ורוחנית, עליהם ללמוד לעשות דברים שקשים, החל כשהם צעירים למדי.

מתי אתה מרגיש הכי הרבה גאווה בעצמך? זה כאשר עשית משהו שחשבת שאתה לא יכול לעשות, משהו שהיה קשה מדי או מפחיד מדי. אל תשלול מילדיך את אותה זכות ניצחון על פחד. מעודדים ותומכים באהבה, אך אל תעשו את חייהם למענם. זה בסדר אם הם מפחדים או לא מרוצים לפעמים. זה באמת. אלוהים מאפשר לנו לפעמים לפחד ולא להיות מאושרים. הוא מאפשר לילדים קטנים לפחד מהחשכה. הוא מאפשר לנו את השמחה של להתעלות מעל הכל, והוא המודל שלנו להורות טובה.

ילדינו עשויים להיות אלה אשר עומדים בימים הקשים ביותר לקראת בוא השני. האם אנחנו מגדלים ילדים שיכולים ללכת לציון? לעמוד מול השטן? לעמוד בפני המכשולים הנוראים שיבואו? כאשר הניסויים הללו קורים, יתכן שאנו לא כאן כדי לקחת את הנטל. זכותם - זכותם - לטפל בזה בעצמם.

זו זכותנו וזכותנו ללמד אותם שהם יכולים.

שבוע הבא: כיצד למצוא את האיזון בין לתת להם להיאבק ולעזור להם.

למידע נוסף ממנהיגינו:

ג'ו ג'יי כריסטנסן, "תאוות בצע, אנוכיות והפניית יתר", תואר שני, מאי 1999, 9



לילדים שווה את זה! לתת לילדכם מתנה של משמעת פנימית

הוראות וידאו: הרב יצחק פנגר - 5 תובנות לחיים???? - שידור חי HD (אַפּרִיל 2024).