סיפורו של לינדסי - ראיון עם ניצול

• מאי 5, 2024

שימו לב כי שמותיהם האמיתיים של לינדסי, המתעללים בילדה וילדה שונו כדי להגן על כולם. זה הסיפור של לינדסי שנכתב על ידה.

כשהייתי רק בן 18 הכרתי את בעלי לשעבר. הייתי ביראתו ממנו מהרגע שהוא הביט בי והרים אותי מקבוצה של אנשים שהתאספו סביבו כדי להצטלם או לחתימה. הוא כתב את המספר שלו לחדר המלון שלו על פיסת נייר וגרם לאחד מחבריו להביא לידי אותו. "תתקשר לקית 'אחר כך, הוא רוצה לדבר איתך." חשבתי שזו בדיחה ולא התכוונתי להתקשר אבל הסקרנות שלי קיבלה את המיטב ממני והתקשרתי אחר כך באותו לילה. למחרת אכלתי איתו ארוחת צהריים, שהפכה לארוחת ערב למחרת בערב ואז טסתי להיות איתו בשבוע שלאחר מכן. התחתנו כמעט שנה למועד שנפגשנו.

שמעתי פעמים רבות והרבה כי סימני התעללות מופיעים בזמן שאתה יוצא לאדם. מערכת היחסים בינינו הייתה כמעט מושלמת מדי עם היכרנו. הוא אמר את כל הדברים הנכונים, הציג אותי בחיבה ותשומת לב, טיילתי איתו לכל מקום. אני פורש מתפקידי, העברתי לו את תוכניות המכללה שלי, מכרתי את המכונית שלי, לא תצטרך את זה, הוא אמר לי. אני הייתי חברת הגביעים והתאימו אליו ועוזרו האישי.

ברגע שאמרנו שכן, ההתעללות החלה. היה לנו ויכוח ענק בכנסייה כשהגיע הזמן לעשות את התמונות. הוא שלט בכל תנוחה, מי עמד איפה, איך הם עמדו, איך נראה, לא חייכתי מספיק. ביטלתי את זה שהוא עצבני בגלל החתונה. הוא טס מהידית ליד הקייטרינג מכיוון שהדברים לא הוצבו לטעמו. כשניסיתי להגיד לו לא לדאוג, זה היה בסדר, לאף אחד לא היה אכפת, הוא הפיל את הצלחת שלי מידי וצרח לי לסתום את הפה וללכת לתפוס את מקומי בשולחן או שהקבלה עתידה להתבטל. בהלם ובדמעות נלחמות ניגשתי לשולחן. כשהיינו לבד מאוחר יותר בחדר המלון, הוא נכנס לזעם צורח כמעט שעה איך כל החתונה ואחרי המסיבה נהרסו ואיך הבכתי אותו מול העזרה השכורה, "עדיף שלא יקרה שוב, אחרת . " שוב, ביטלתי את ההתפרצות הזו לעצבים מהיום הגדול שלנו.

המשכתי לטייל איתו למלא תפקידו, כל לילה ישבתי בקהל כי איש עדיין לא זיהה אותי למרות תמונות החתונה שלנו שהופיעו בכל כתבי העת בענף (זה היה ממש לפני שכולם גולשים באינטרנט). דרכי השליטה שלו מעורבות בהתעללות רגשית נמשכו שנים. אם בחור אחר דיבר איתי, אפילו מישהו שהוא עבד איתו והתיידד איתו, הייתי מואשם בשכבה עם אותו אדם. החבר'ה האחרים תמיד שמרו עין על נשותיו וחברותיו של אחרים, כך שאיש מאיתנו לא יכול היה לעשות שום דבר מבלי שדווח על כך. איבדתי ספירה מהפעמים הרבות שישבתי בבכי בחדר ההלבשה או בחדר ההלבשה איתו צורח עלי וזורק את הכל מסביב. אני יודע שאחרים שמעו אותו, אבל איש לא בא לעצור אותו או לראות אם אני בסדר. כאשר הותר לי סוף סוף לעזוב, כל מי שנורה באוזן היה מסתכל עלי כשיצאתי החוצה, אבל מסיט את מבטו במהירות אם הייתי מנסה ליצור איתם קשר עין.

הוא מעולם לא התעלל פיזית עד ליום שיצאתי החוצה. נולדנו בן יחד אחרי 3 הפלות. טיילר הפך למוקד היחיד שלי בחיים. הפסקתי לסייר ולנסוע להישאר בבית עם טיילר. ראינו את קית לפעמים 4 פעמים בחודש כשהוא לא עשה הופעות. זה היה בסדר מבחינתי כי כשהיה בבית הוא היה מקנא בטיילר ואני. קית 'לקח שנתיים חופש וזה היה שנתיים גרועות יותר בחיי. מתמיד צועק ומנקה את חלקי החפצים השבורים שהושמדו בגלל התקפי הזעם שלו. סוף סוף ויתרתי על הניסיון להתווכח ולצעוק עליו בחזרה. זה היה חסר תועלת כי לא משנה מה אמרתי או עשיתי, משהו נהרס וסופו של דבר בבכי, לבד באחד מחדרי השינה הרבים של הבית שלנו.

הקש האחרון מבחינתי היה כשהוא תקף פיזית את בננו ואז אותי באביב האחרון. התחלתי לעשות הופעות וזכרתי חברויות רבות במהלך עבודתי. האשמות בגידות החלו לעוף שוב ובחרתי להתעלם ממנו. טיילר, כיום בן 14, נמאס סוף סוף מאביו שקרא לי בשמות מגעילים וצרח עלי כל הזמן. הוא עמד מול אביו בשבילי. טיילר וקית 'החלו להתווכח וכש טיילר פנה לעזוב את החדר, קית דחף אותו מאחור וגרם לטיילר להכות את ראשו על שולחן הקצה. איבדתי את זה. רצתי בקית. הוא טפח לי ונפלתי על האדמה. הוא משך אותי בשיערי, הטיח את גב ראשי בקיר ואז הצמיד אותי אל הקיר בגופו והחזיק את ידי בזרועותיו על הקיר.

לאחר שהתרחקתי ממנו, הלכתי עם טיילר לבית אחותי. התקשרנו למשטרה. קית לא הכחיש דבר. הוא נעצר ובילה את הלילה בכלא. אנשים רבים אמרו לי ללכת לארוז את הדברים שלי ואת הדברים של טיילר אבל לא עשיתי את זה. לא רציתי שום דבר מהבית אלא תמונות של טיילר. התרחקתי מהכל: המכוניות שלי, הבית שלי, חיות המחמד שלי, העבר שלי מכיוון שאף אחד מהדברים החומריים לא היה חשוב לי. את הדברים האלה ניתן היה להחליף, חיי ובני לא יכלו.

אם אתה קורא זאת ואתה במצב פוגעני, אנא פנה לעזרה. תמיד יש דרך החוצה.

הוראות וידאו: סיפורו של שמחה - סיפורו של ניצול השואה שמחה הולצברג (מאי 2024).