מסע הטיפש שלי
למדתי על עצמי המון במהלך החודשים האחרונים של הכתיבה לאתר הטארוט כאן ב- coffebreakblog. כשכתבתי את המאמרים מצאתי את עצמי מזדהה עם הדמויות שיצרתי. נראה שחיי מתואמים בקו מקביל ישיר למתרחש בחייהם.

כשכתבתי על המסע של השוטה הייתי בעיצומם של תהפוכות חיי. עברתי מקונטיקט למיין באמצע ינואר, וכמו השוטה, התחלתי את החיים מחדש.

עברתי לגור עם בתי ומשפחתה. ירד שלג די בהתמדה לחודש הבא. המכונית שלי נפטרה, לא מצאתי עבודה וחייתי לגמרי מהנדיבות של משפחתי. פחדתי, מתוסכל ואובדן לאן ללכת או מה לעשות.

ככל שהטיפש התקדם במסעו, גם אני עשיתי. האביב הגיע ומצאתי עבודה, סידרתי את המכונית שלי ושילמתי את החשבונות שלי. מצאתי חברים חדשים והחיים היו טובים.

אבל, ממש כמו המסע של השוטה, המסע שלי פגע במכשול עצום. בעל הבית של בתי החליט לשים את הבית שהיא שוכרת בשוק. היו לנו 60 יום למצוא מקום חדש לחיות בו.

בתי ומשפחתה מצאו בית קטן ואני שוכרת חדר קטן בדירה בסמוך. חמישה חודשים אחר כך החלטתי לעבור לדירה הפרטית שלי לגור לבד בפעם הראשונה בששים שנות חיי.

אני מרגיש שאני נמצא בסוף הסיום של מסע השוטים הספציפי הזה בחיי. עקבתי אחרי השוטה אל אור הירח. כאן אני עומד מהרהר בתקוותי, בחלומותיי ובחיי החדשים לבד.

הכנסתי היום אפליקציה לדירת שני חדרים קטנה וחמודה ויש לי הרגשה ממש טובה שהחתולים שלי ואני בקרוב נהיה נשים עצמאיות, רווקות ותומכות בעצמן.

אני חושב שאני רואה את האור של הכוכב מאיר בחושך. וכן, אני מתכוון לעקוב אחר האור הזה!

הכתיבה על השוטה ומסעו העניקה משמעות חדשה לחיי. למדתי על איזון החיים והאיזון שלי כאדם. אני יודע שתמיד יש התחלה חדשה אחרי כל סיום. ואני מבין שהמסע של השוטה הוא חלק מובנה מכל חיים. אני לא, ואף פעם לא הייתי לבד במשפטי והתלאות שלי. כולנו קשורים למעשינו, גם אם זה רק על ידי חיוך או מילה חביבה.

המסע שלי ממשיך כשאני עוברת בחושך יד ביד עם השוטה.


הוראות וידאו: אליעד - מסע | Eliad - Journey (מאי 2024).