הסלקי
הסלקי הוא פייה המתהפכת צורה שחיה במים הקרים מול חופי השטלנד ואיי אורקני בבריטניה.

הסלקי מופיע כחותם, אך עם עיניים אנושיות מובהקות. כאשר הוא מסיר את עורו, הוא מופיע כאישה יפה, או גבר נאה.

נאמר שגברי סלקי אוהבים אוהבים טובים, והם שמחים לרצות כל אחת מהנשים הלא מרוצות באיים. אם כי הם יכולים להיות מעט מרושעים, ובעצם לא עושים בעלים טובים במיוחד. אם אישה חושקת במאהב של סלקי, כל מה שהיא צריכה לעשות זה ללכת לים ולבכות שבע דמעות למים.

לעתים, אדם תמותה עשוי לחפש אישה סלקית עבור אשתו, שכן אהבת אשה מעורפלת היא להיות גן עדן עלי אדמות. לשם כך עליו להתבונן בחוף באישה סלקית שתסיר ותסתיר את גלימת עור החותם שלה. ואז, בזמן שהיא מוסחת מריקודים, מנגנת או משתזפת על עצמה על סלע, ​​עליו לגנוב את גלימת עור החותם שלה ולהסתיר אותה במקום שהיא לעולם לא תוכל למצוא אותה. אז היא מחויבת להיות אשתו, ותעשה זאת נאמנה, אם לא בשמחה.

היה פעם גבר שהצליח להשיג לעצמו אשת סלקי. נולדו להם שלושה ילדים יחד, והם היו נשואים שנים רבות, ולמרות שהיא הייתה אשה נאמנה, לבה התמלא געגועים לחזור הביתה לים. יום אחד ילדיה שיחקו והם מצאו תא מטען ישן שלא היה מוכר לאשה סלקי. בתחתית תא המטען היה עור מסתורי, והילדים לקחו אותו לאמם ושאלו אותה אם היא יודעת מה זה. היא זיהתה את גלימת עור החותם שלה, והיא לקחה אותו לחוף הים ונעלמה לים.

יש הטוענים כי בעלה נפטר מלב שבור, מכיוון שאהב פעם אישה מעורפלת, אהבת אישה תמותה לעולם אינה יכולה להשוות. יש הטוענים כי הסלקי חזרה לביתה על האדמה מדי פעם בכדי ללמד את ילדיה ריפוי.

סיפור הסלקי מגלה לנו את כוח הקשר שלנו למולדתנו ואת מולדת אבותינו. לא משנה כמה הסלקי אהבה את משפחתה התמותה, לבה הזעיק אותה כל הזמן חזרה לים. איפשהו בעברנו, ארץ אבותינו קוראת אלינו, וגם אנו מכירים את תחושת הגעגוע לבית.