האם על סופרי בדיוני לדבר על סוגיות?

• מאי 5, 2024

הבדיון שלך הוא התחום שלך בו ניתן לחקור כל הנושאים שאתה אוהב. אך האם עליכם לחרוג מהבדיון שלכם ולשוחח באינטרנט על סוגיות חברתיות ופוליטיות? ההחלטה היא שלך, אבל היא טומנת בחובה סיכון. ראשית, אתה עשוי להתנכר לכל אותם קוראים פוטנציאליים שאינם מסכימים איתך, במיוחד בנושאים שנויים במחלוקת. שנית, אתה עשוי להיתפס כמנצל את הנושאים לסדר היום שלך לקידום מכירות.

קחו בחשבון את הסיכון לאבד קוראים פוטנציאליים העשויים להחזיק בדעה הפוכה בנושאים שונים. זה דבר אחד עבורנו המחברים להשתמש בפלטפורמת האינטרנט הזעירה שלנו כדי להיות אינדיבידואל אכפתי ולנסות לעורר מודעות לגורמים ראויים כמו אימוץ חיית מחמד או עזרה לילדים וילדים נזקקים או קורבנות הוריקן. זה דבר נוסף עבורנו מעת לעת להתמודד נגד מפלגת השמאל או הימין במדינה שלנו.

וזה הולך צעד אחד קדימה מזה אם נגרום לציבור עמדות אישיות מפוקפקות. לדוגמה, השחקן שון קונרי הצהיר את עמדתו באלימות במשפחה בראיון פלייבוי ב -1965: "אני לא חושב שיש משהו לא בסדר במיוחד בפגיעה באישה." כמעט שלושים שנה לאחר מכן, הוא פירט בראיון ל"ווניטי פייר "ב -1993:" יש נשים שלוקחות את זה לחוט. זה מה שהם מחפשים, העימות האולטימטיבי. הם רוצים מזלזל. " בעוד ששתי ההערות כנראה היו מונעות מטמטום מוחלט, הפעם השנייה מסבירה מסר שאי אפשר לטעות בו: הוא היה מפורסם דיו כדי שלא היה אכפת לו אם יתנכר למחצית מאוכלוסיית כדור הארץ.

אך בשונה ממנו, המחבר הממוצע אינו יכול להרשות לעצמו לאבד את הקוראים בכך שהוא נתקל כמציק או פוגע. לכן אל לנו לקחת את הפיתיון באותה קלות כמו שהוא עשה. אם ההזדמנות להביע את עמדותינו האישיות עולה באינטרנט, אנו עשויים להיות חכמים לא להתרפק על כך מתוך תפיסה שגויה אגואיסטית שיש לנו משהו בעל ערך לומר רק בגלל שיש לנו קצת יותר "להגיע" באינטרנט. עם זאת, אם הכנסנו למחקר רציני ואנחנו מומחים בנושאים מסוימים, עלינו להרגיש חופשיים לחלוק את הידע שלנו. ואם הסיבה הספציפית שנויה במחלוקת ועם זאת חשובה לנו באופן אישי, אז היא הופכת להיות שווה את הסיכון. לעומת זאת, אני בספק אם שון קונרי הקדיש מחשבה שנייה לסוגיות האלימות במשפחה.

קחו בחשבון את העובדה שהציבור מעריך את אלה מאיתנו במקצוע הבידור על היכולת שלנו שלא יסולא בפז לספק אסקפיזם מן המציאות הקשה בחיי היומיום. כאשר הציבור רוצה לדעת על הנושאים הוא יתייעץ עם המומחים, האנליסטים הפוליטיים. כאשר הציבור זקוק להפסקה מהנושאים הוא יפנה למומחים, לנו הבדרנים. אנו עשויים להיכשל כבדרנים אם ננסה להיכנס לתפקיד אנליסטים שאנו לא מיומנים ובלתי מוסמכים.

הסיכון השני שעלינו למחברים לקחת בחשבון כאשר מתפתים להמשיך לנושאים הוא הסטריאוטיפ הנפוץ כי אנו כלבי פרסום ידועים לשמצה. בין אם זה הוגן או לא הוגן, מדויק או לא מדויק, תמונה זו נקשרה לנו המחברים מאז העלייה במקביל של האינטרנט וההוצאה העצמית. הקוראים רואים בנו נצלני - מוכנים להלקות את כל הנושאים החמים בכדי לקבל תשומת לב מסוימת אלינו, לפרופילים המקוונים שלנו ולרשימות האחוריות. תפיסה זו מצד הקוראים הובילה לכללים בפורומים האוסרים על מחברים להצטרף ולהשאיר תגובות אם יש להם קישור חתימה המוביל לאתר או לרשימה האחורית שלהם.

אך ניתן להבין כי הסטריאוטיפ הזה היה מתעורר. האינטרנט מוצף בים של הודעות קידום מכירות. באינטרנט כולנו קוראים וכולנו סופרים (בלוגים והערות בפורומים). בכל פעם שאנו נכנסים למצב הקורא ונכנס לחיפוש מקוון אחר מידע ספציפי, אנו רוצים למצוא תוכן חשוב מייד מהמקור הנודע ביותר שיש. אנחנו לא רוצים לדפדף באינספור דפי מנועי חיפוש של דעות, סדר יום, הטיה ומידע שגוי.

מכאן החשד וחוסר הסבלנות שרוב הקוראים רואים במידע זמין באינטרנט. גם אם יש לנו ככותבים עובדות מוצקות להציע בנושאים או שהרטוריקה שלנו היא רהוטה מסנוורת, הרי שקוראים מתוסכלים העוקבים אחר תוצאות חיפוש של מילות מפתח באינטרנט עשויים להתרעם עלינו על כך שזרקו הסחת דעת אחת נוספת לחיפוש אחר תשובות.

שקלו בזהירות את היתרונות והחסרונות הפוטנציאליים לפרסום הדעותיכם בנושאים פוליטיים וחברתיים באינטרנט. עד כמה הסיבה חשובה לכם? כמה טוב אתה יכול לעשות על ידי הצעת חוות דעת נוספת? או שמא יעיל יותר לתרום את זמנך וכספך למטרה שלך? שקול תרומות אנונימיות. לפחות ככה, לא ניתן להאשים אותך בניצול המצב לצורך הפרסום שלך.

הוראות וידאו: הנוסע ללא תחפושת - אברמוביץ האינטלקטואל מאחורי מסכת מנדלי | פרופ' דן מירון (מאי 2024).