מה אומר לי יום האם

• מאי 6, 2024

כשהייתי בת 5 ואחותי הייתה בת 2, אמי אובחנה כחולה בסרטן השד בגיל 27. אבי עזב אותה שבוע לאחר שיצאה מבית החולים, ואילץ אותנו לעבור לגור אצל סבא וסבתא, שם אני ואחותי חלקנו חדר עם אמי ודודה שלי. שני הדודים שלי ישנו בחדר במסדרון.

היינו משפחה אחת גדולה ומאושרת, אכלנו כל ארוחה יחד וחלקנו חדר אמבטיה אחד!

אבי הצטרף לחיל הים והוא ואמי ניסו לסדר את הדברים במשך כמה שנים. ואז יום אחד, היא הבינה כי בעיות האלכוהוליזם וההימורים שלו הולכות להכות אותו עד סוף ימיו, והיא החליטה שחיים כאלה לא נועדו לה ולילדיה. אז כשהייתי בן 8 ההורים שלי התגרשו סוף סוף.

אמי הפכה גם לאבא שלי. למעשה, כמה שנים ביום האב אפילו שלחתי לאמא שלי כרטיס. היא מעולם לא ציפתה שחייה יתבררו כפי שהתרחשו כשהתחתנה עם אהובתה של בית הספר התיכון, אך היא עשתה את המיטב. היא בעטה בסרטן ואז השליכה את עצמה לחיי ילדיה. היא הייתה האמא האולטימטיבית של ה- PTA, שהתנדבה לכל אירוע בבית הספר, הכינה בעצמה את תלבושות ליל כל הקדושים שלנו, והובילה את כוחות הצופים של הבראוני והנערות שלנו.

כילד חשבתי שלכולם יש אמא כזו. רק לפני שגדלתי והתרחקתי הבנתי עד כמה אמי באמת מיוחדת. חייתי חיים שרוב האנשים היו חושבים שהם עמוסים במכשולים, אבל במציאות, אחותי ואני מי שאנחנו היום בגלל הדרך שבה אמי התייצבה מעל לאתגרים שהחיים הצליחו לה. אולי לא היה לנו כמו הילדים סביבנו, אבל היה לנו את כל מה שהיינו צריכים. היום שנינו מצליחים בקריירה שלנו, והתבררנו כבנות שאמא שלי גאה לקרוא לעצמה.

כל חיי הייתי מוקף על ידי נשים חזקות. כשעברנו לגור בבית של סבא וסבתא שלי, לסבתא שלי היו עדיין שני בני נוער בבית. בעיקרו של דבר, אחותי ואני הפכנו להיות ילדיה, בעקבות חוקים נוקשים כמו שאר הילדים. בהנחייתה, סיימנו את הכל על הצלחות שלנו ושתינו את כל החלב שלנו. כיבינו את האורות כשיצאנו מהחדר. לעולם לא עמדנו והסתכלנו במקרר כשהדלת פתוחה, או נתנו לחום לזרום החוצה מהדלת הקדמית הפתוחה בחורף. ("סבא שלך עובד רק בחברת החשמל - הוא לא בבעלותו!") וכמובן, מעולם לא היה לנו שום דבר שיכול "לקלקל את ארוחת הערב שלנו."

למרבה האירוניה, בסופו של דבר, כשעברנו לגור בחטיבת הביניים, סבתא שלי הפסיקה להיות דמות אם והפכה להיות "סבתא", ופינקה אותנו עם סוכריות וחטיפים בכל פעם שביקרנו. (זה כבר לא היה ארוחת ערב שהיא בישלה שתתקלקל!)

שנים אחר כך, כשסבי אובחן כחולה באמפיזמה, סבתי נכנסה לתפקיד הקשה של המטפלת בבעלה החולה. הוא לא היה מטופל קל, אך סבתי לעתים רחוקות - אם בכלל - התלוננה. היא קיבלה על עצמה יותר ממה שרובנו יכולים לדמיין, והתמודדה עם מרבית צרכי הבית בעצמה. כולנו הערצנו אותה יותר מכפי שהיא בטח מבינה. היא הייתה הסלע שלו, ובמובנים רבים היא עדיין הסלע שלנו.

כמו אצל ילדים רבים של מה שנקרא "בתים שבורים", אחותי ואני מעולם לא היינו קרובים לצד של אבי במשפחה. לאחר הגירושים הם הפכו לחמותי של אמי, ומכיוון שאבי דילג על העיר, קשר משפחתי חשוב נשבר.

כשראינו את אמא של אבי, וזה היה לא מעט כשהיינו ממש קטנים, היא התרגשה לראות אותנו. אחותי ואני הסתלקנו עם דברים שם שסבתא השנייה שלי ואמי לעולם לא היו מאפשרות! כשהיינו צריכים להרוויח את תגי האפייה שלנו לצופים, סבתא שלי שמחה לחייב. הרסנו לחלוטין את המטבח שלה בקמח ואז שלושתנו יצאנו עם לימונדה על המרפסת בזמן שסבי המסכן ניקה את הכל.

היא הייתה מטריארך אמיתי, וכולם השתחוו לכיוונה. לפי מה שאני מבין, עד שהכרתי אותה, היא התרככה לא מעט מהאישה השלטת שהייתה בילדותה. אבל אני זוכר בבירור שמה שאמרה היה הבשורה, והמשפחה עקבה בצייתנות לכיוונה בכל דבר.

ככל שהתבגרתי, ביקרנו בהם פחות ופחות. הלכתי לקולג ', ובזמן שכתבתי להם המון מכתבים, מעולם לא נראה לי שהגמרתי לראות אותם ככל שהייתי צריך כשחזרתי הביתה.

לפני שלוש שנים אמא של אבי נפטרה ממחלת אלצהיימר. בפעם האחרונה שראיתי אותה, היא שכבה במיטת בית חולים עם פנים חבולות מכיוון שהיא יצאה מהבית לטיול לבדה ונפלה. היא חשבה שאני חברה של דודתי.

הייתי בת 27 כשהיא נפטרה, ועד אז היו לי את כל ארבע סבא וסבתא. היה לי מזל.

לאחרונה הייתי בקשר עם אחת מאחייניותי של סבתי, ששלחה לי צילומים ישנים של בית המגורים באוקלהומה. מתוך הכחול היא קראה לאחת הדודות שלי זמן קצר לאחר מותה של סבתי, ואני מאמין שסבתא שלי יד להחזיר את כולנו זו לזו. הצילומים המוקדמים האלה של חייה שמעולם לא ידענו שקיימים הפכו לקישור שלי עם אישה שהלוואי שיצא לי להכיר טוב יותר, לפני שהיה מאוחר מדי.

אני גר רחוק ממשפחתי עכשיו, ולמרות שאנחנו מדברים בטלפון לעתים קרובות, אני מתגעגע לכל מסיבות יום ההולדת, רוב החגים ויום האם בכל שנה. אחותי מתכננת את חתונתה השנה, ופספסתי את רוב התכנון.

מכיוון שאינני אם, מבחינתי יום האם פירושו לכבד את האמהות במשפחתי, וליידע אותן עד כמה משמעותן של אהבתם והדרכתם לי לאורך השנים. היה לי אומץ לעמוד במה שאני מאמין בו כי אמי גידלה אותי להיות בטוחה בהחלטות שלי.

אמי וסבתותי התכוונו אלי לעולם, ולכן יום האם הזה אני מכבד אותן.

הוראות וידאו: אתגר - יום שלם בלי להשתמש בידיים!!! (מאי 2024).