בן פרנקלין על הכלכלה

• מאי 18, 2024

החוב הלאומי שלנו הוא משהו שגם דמוקרטים וגם רפובליקנים חולקים את האשמה עליו, אבל הדמוקרטים בטוחים תלויים ברעיון שג'ורג 'וו. בוש אחראי בלעדית.

בנג'מין פרנקלין החל לכתוב את "האלמנאך המסכן של ריצ'רד" בשנת 1732. פרנקלין היה רק ​​בן 26, אך עם זאת כתביו היו כה פופולריים עד שהם מכרו את התנ"ך. אני בטוח שכולם יכולים אפילו לצטט את פרנקלין, למרות שאולי אינך מבין שאתה כן - כך רווח הפרשנות שלו בתרבות שלנו. לדוגמה, "אין רווחים ללא כאבים."

בימיו של פרנקלין לא היה מס הכנסה פדרלי. זה קרה כתוצאה מהתיקון ה -16, שחלף בשנת 1913, למעלה ממאה שנה לאחר מותו.

בואו לעקוף לרגע את מטרת המיסוי. ישנן שתי פילוסופיות עיקריות: האחת היא שמסים הם מקור הכנסה, והשני הוא שמסים הם אמצעי להסדרת התנהגות. אם יש צורך במיסוי כלשהו מעבר לרמה נסבלת מסוימת, המשתנה בהתאם לפריט המוטל, אנשים ישתמשו בו או יעשו פחות ממנו ובכך יפיקו פחות הכנסות ממסים. וכתוצאה נוספת, מכירת פחות מכל אשר תהיה, מה שמשפיע לרעה על העסקים שמוכרים אותו.

הבעיה עם מיסים כמקור הכנסה היא שהדרך היחידה שעובדת היא אם ההוצאות לא יעלו. לעתים קרובות מדי, בהיסטוריה, עם העלאת המסים, ההוצאות גדלות גם הן, ובכך שוללות כל תועלת מהעלאת המסים.

פרנקלין ידע זאת כשכתב בשנת 1745, "היזהר מההוצאות הקטנות, הדלפות קטנות יטביעו את הספינות הגדולות ביותר." ובציטוט אחר, "המשנה השני משקר, הראשון נתקל בחובות."

על רקע זה, ברור שפרנקלין לא יסתייג מהתקציב הלאומי הנוכחי והחובות שלנו. מי להאשים יהיה פחות במוקד שלו, אבל הפיתרון ברור מאוד: השקיע פחות, בלי קשר למה שאתה עושה עם מיסים.

והפסיק להאשים את ג'ורג 'וו. בוש. אנו יכולים להפנות את האצבע על נשיאים רבים (אם כי אני מעדיף להאשים את הקונגרס) במהלך 30 השנים האחרונות, אך העניין הוא שיש לנו את החוב כעת. לחזור לפרנקלין פעם נוספת, זה לא פופולרי מבחינה פוליטית לקצץ בהוצאות, אבל זה חובה: "לשרת את הציבור נאמנה, ובו בזמן לרצות את זה לגמרי, זה לא מעשי."

הוראות וידאו: הועידה הכלכלית לאומית 2018 - מוטי בן משה (מאי 2024).