זנב רודף

• מאי 4, 2024

משפחה ממוצעת מצאה בית קוטג 'חדש ונחמד להתקשר לשלהם. זה שופע ניחוח של ערוגות פרחים וגינות עשב באביב, ונראה שופע בחלק ניכר מחודשי הסתיו מכל עלי המייפל הסוכר הבוגרים המקיפים את הנכס. השכנה הקרובה הייתה קרובה יותר מקילומטר משם, אם כי בהליכה באזור המיוער לא היה מאמין שכך.

הילדה והילד, שבע ותשע בהתאמה, בילו חלק גדול מהסתיו במשחק בחוץ בחצר. בפאתי שטח מיוער היה טלאי עגול גדול במיוחד של עשב מת וסביבו סלע מוקם בקפידה. האב שתל שוב ושוב זרעי עשב בתקווה שהוא יגדל, ללא הצלחה. עם זאת, בתכנית הגדולה של בעלות על הבית זה היה פרט מינורי, ולכן האב עבר לעניינים דחופים יותר.

האם נהנתה לראות את ילדיה צוחקים ומשחקים. עד שיום אחד היא הבחינה בתבנית מוזרה. כשילדיה שיחקו בכדור, הם לא ממש זרקו את הכדור אחד לשני, אלא בהתרחקות אחד מהשני. כששניהם נכנסו לשתות מיץ, היא ביררה מה המשחק שהם שיחקו. הילדים חייכו ואמרו שהם משחקים להביא את הכלב בחצר האחורית. עם זאת, לא היה להם חיית מחמד.

מאז הגעתו של הכלב, הנער לקח איסוף עץ גרוטאות מפרויקטים ביתיים שונים והוציא אותו אל תוך היער הסמיך, עמוק הרבה יותר בפניו ממה שהוריו היו מאפשרים ללא פיקוח. משימתו הייתה לבנות בית עץ בו הוא, אחותו, והכלב המסתורי יכלו להשתכשך ולהתרחק מעיניים סקרניות. ליל כל הקדושים התקרב במהירות והאוויר הפריך הקפיץ את קצב עבודת הנער, שעבד מעט על בנייתו בכל יום.

בוקר ליל כל הקדושים הגיע והילד והילדה יצאו ליער עם פינוקים שונים. לא היו להם פינוקים של כלבים בפועל, אבל הם שיערו שהוא יהנה ממקל ועוגיות חמאה ביתיות בכל זאת. הילד שלח תחילה את אחותו במעלה סולם החבלים המתנדנד, להפיל את דלי השליפה ולהרים את מרכולתם. כשפרקה את פינוקי ליל כל הקדושים, אחיה החל לטפס על סולם החבלים. לפתע היה א - SNAP - והילד צנח. הנערה הביטה אל הפתח וראתה את אחיה מחוסר הכרה בשטח. היא קראה אליו, אך הוא לא הגיב.

דמותו הכהה ומעושנת של הכלב הניתן לגודל, זינקה ביער ולקראת הבית. הילדה הרגישה תחושת הקלה קטנה ביודעת שהכלב יקבל עזרה, גם אם היא ואחיה היחידים שהיו מסוגלים לראות אותו.

אוויר הסתיו בצהריים שילב חום וחמימות שזרמו דרך הקוטג ', כשהאם הלכה בחדר אחר פותחת את החלונות. היתה לה פאי דלעת שסיים בתנור למדבר הערב שלהם. מאזור המרפסת היא שמעה יבבה מתחת לאדן וחשבה שחיה אבודה מצאה את דרכה לביתם. היא פתחה את הדלת לחקירה, אך לא ראתה דבר. היא סגרה את הדלת ושמעה שוב את היבבות. הפעם היא הלכה להביט דרך החלון. כשעשתה, השערות בעורפה עמדו על רגליהן, למרות שהיא לא ידעה למה. היא הבחינה בצל מעוצב באופן מוזר שזר במהירות על פני הדשא לעבר העצים השופעים, אך כשהרימה את עיניה כל מה שהיא ראתה היה שמים כחולים פריכים. היא שפשפה את עיניה וחשבה שבוודאי שהאוויר הצח משחק בה תחבולות.

התנשאות בלתי ניתן לטעות הדהדה בכל העצים. האב והאם הפסיקו את מה שהם עושים, מתים בעקבותיהם. היא מיהרה לדלת הפטיו והאב הגיח מהמוסך. שניהם העניקו זה לזה מבט, הכירו בחירום, ורצו לעבר קו העץ. היללות הדחופות המשיכו למשוך אותם עמוק יותר ליער. הם לא ראו את החיה, והם התפצלו לחלקים בכדי לכסות מרחק גדול יותר.

האם ראתה שוב את הצל המוזר נע במהירות על המברשת הצפופה, אך לא ביטלה אותו. הפעם, היא הבינה שיש צרות. היא קראה את שמות ילדיה והקשיבה. כל מטר וחצי שמעה פצע מעודד וידעה שהיא הולכת בכיוון הנכון.

הילדה ראתה את הכלב יושב בצייתנות ליד אחיה. מהסלקה היא ראתה את דמות אמה מגיחה קוראת לאביהם כלפיהם. היא השליכה עוגיה מהבקיעה ואמרה, "ילד טוב!" היא חייכה כשאמה השמיעה תודה מקרב לב לכלב הפנטום לאוויר דק. באותו הרגע הילדה הבינה שיהיה לו תמיד מקום להתקשר אליו הביתה.

זהו דב דוקסבורי, למען חיי בעלי החיים, ומזכיר לך בבקשה לזרז או לחסל את חיית המחמד שלך.