האמא - איזה תמונות שמעלות על הדעת - בוריס קרלוף המשתרע סביב עטוף בתחבושות, הירכיים האדירות של ברנדן פרייזר בפעולה - טוב, סליחה, בוריס, ברנדן מקבל את הביקור מחדש.
סרט המומיה הראשון של הטרילוגיה היה ללא ספק ניצחון. פרייזר היה מקסים ומעורער ביותר שלו, והוא זכה לתמיכה מרובה של רחל ווייש בתור אוולין וג'ון האנה המהממת כאחיה והזקף. הוסף לתמהיל עודד פהר כרוכב המדבר המסתורי וכמובן ש"תמונות אוניברסאליות "היה להיט על ידיו.
הבמאי סטיבן סומרס לא עשה הרבה לפני שפתח את שובר הקופות הזה - מותחן הסרט שלו מ -1998 Deep Rising השליך הרבה מפלצות ים על הכוכב שלה, "Treat Williams", ולא הרבה יותר מזה, ובעיקר הוא היה עסוק בעיבודים חדשים לפיצולי דיסני. כמו ספר הג'ונגל. אבל הוא היה ביסודו כשהוא מסתובב במצרים עם פרייזר והחבורה. זו הייתה רמפה נהדרת.
ה- Mumm Returns היה אפילו טוב יותר. כאן היה אווי בחייה הקודמים במצרים העתיקה שנלחמה במאהבה של אימוטפ אנק סו נמון, והסלע נראה קשה ב- CGI כמלך העקרבים - וואו! כמובן שהילד היה מעצבן, איזה ילד בסרט לא? - אבל זה היה עסקי כרגיל עם הגדרות נהדרות, המון אקשן ואו כן - אסור לשכוח את התור המצחיק של שון פארקס כטייס המכוון, איזי כפתורים.
בקבר האימפריה הדרקונית משהו השתבש לאין ערוך. מריה בלו השתדלה כל כך ואף הצליחה מבטא בריטי בעל ערך, והייתה בהחלט יפה ובציר הנכון, אבל - היא לא הייתה רחל ויס. היה חסר לה סחרחורת מתוקה מקסימה של רחל וגזלה מאיתנו את ההזדמנות לראות את רחל מגלמת את כל הסצינות הנהדרות האלה.
בצד החיצוני, היו ג'ט לי ומישל יהו יחד, וזה הספיק כדי להחניק את האכזבה שלי. בכל מקרה אישה בכל זאת תעבור למקום השני הכי טוב למישל יהו, אלא אם כן תתברך באישיותו של ווייש. לראות את לי ויהו על המסך ביחד כמעט והפיצו את האכזבה שלא ראו אותם בתור לו באי ושו ליאן, האוהבים הגחולים הגועשים ב"דרקון נסתר נמר "- וזה היה מעניין עוד יותר מכיוון שהיא דחתה את התקדמותו. אשה חזקה, אכן.
בזמן הצפייה בטרילוגיה כולה מסתיימת במידת שיא אנטי עם קבר המומיה, זו בכל זאת דרך נהדרת לבלות יום גשום, עם המון פופקורן, המון אקשן, ג'ט לי וברנדן פרייזר. מה עוד אפשר לשאול?