ביקורת סרטים על רצח עד מוות

• מאי 12, 2024

במאי: רוברט מור
תאריך שחרור: 23 ביוני 1976
זמן ריצה: 94 דקות
דירוג MPAA: PG
דירוג העורך: 4 מתוך 4 שרטרים, schweethart.
שנות השבעים היו באמת תקופה קסומה לקומדיה. הרבה סיכויים נלקחו אז שקבעו תקדימים לעתיד. בית החיות, מונטי פייתון והגביע הקדוש, Cheech & Chong's Up In Smoke, האידיוט, ו אוכפים בוערים, כל הקלאסיקות של הקומדיה שהיו ענקיות בימיהם, ורק הוקעו יותר עם התקדמותן. בין אלה היו תרגומים זוגיים של ניל סימון הגדול. הוא התחיל מחרוזת להיטים בשנות ה -60, ובעט את 1970 עם הקלאסיקה The Out of Towners בכיכובו של ג'ק למון, ושנים לאחר מכן היה לו סרט מעט ידוע בשם רצח עד מוות. הכרעת הדין מתייחסת כאילו מדובר בסרט מצליח, אך ממה שאוכל לחפור הוא הרוויח בערך 32 מיליון דולר כשהסרט הממוצע עלה בסביבות 3-4 מיליון דולר. אז לא היה לי נורא, אני אומר.

עם זאת, הוא לא ידוע כמו מחיר אחר של ניל סיימון, אבל הוא הפך למעין סרט פולחן בשנים מאוחרות יותר. ההומור הקאמפטיבי והשנון שלה מפטפט סרטי טלוויזיה, טלוויזיה ורומנים ישנים משנות שנות ה -50 וה -60, ללא שום התייחסות לכבוד או לעלילה. הסרט מודה באופן עצמאי על כלום, ובכנות, זה לבדו הופך את השווה לצפייה בו.

הסרט נפתח על אוסף המוצלחים הגדול ביותר שהעולם ידע אי פעם על כל היורדים לביתו של אקסצנטרי עשיר בשם ליונל טוויין. כולם כאן כדי לפתור תעלומה שטיין מבטיח, עם פרס של מיליון דולר על השולחן, בנוסף לקבל את זכויות הסיפור לספר שהאדם בהכרח יכתוב לאחר מכן. הדמויות הן זיופים שקופים של בלשים ספרותיים וסטראוטיפים מפורסמים, החל מהסרט נואר הקשה באף (בגילומו של פיטר פלק), ועד צ'רלי צ'אן (בגילומו של פיטר סלרס). טוויין, אותו מגלם טרומן קפוטה, הוא בחור מוזר שחושף את כל מי שהזמין לארוחת ערב כהונאה, מתוך תסכול כלשהו שנראה כאילו נולד מעריץ מערבי-אובססיבי שלא הצליח להבין איך הגיבורים שלו עשו את מה שהם עשה (חושב משפחת סופר על). הטוויסט מגיע כאשר הנרצח בסופו של דבר הוא טווין עצמו, והעלילה נעה קדימה משם. ועל ידי התקדמות, אני מתכוון להסתובב כמו כדור אוגר שמסתובב על ידי צמיג אופנוע. זה ממש משעשע, אבל האוגר בפנים באמת בחילה.

הסרט מרגיש כמו קריעה מהסרט רמז, אבל חשוב לזכור את זה רצח עד מוות יש ל רמז כמעט בעשור. רמז ללא ספק הייתה העיתונות הטובה ביותר, אתה יודע, מכיוון שיש מאחוריה משחק לוח מפורסם בעולם. אם כבר, אפשר לומר שניל סימון שיחק לילה אחד משחק קלוש ופשוט במקרה תפס שידור חוזר של צ'רלי צ'אן במקביל, וסרט נולד.
זה סרט שלא צריך להתייחס אליו ברצינות. או ברצינות למחצה לצורך העניין. זה כאילו אם מל ברוקס כתב תעלומת רצח. העלילה קדושה יותר מגבינה שוויצרית, והדמויות מפותחות כמו פרויקט הצילום של כיתה ח '. אבל בשורה התחתונה - זה מהיר אש מצחיק. זה אחד הסרטים האלה שדורשים צפיות מרובות כדי להשיג אפילו חצי מהבדיחות, ואפילו עד אז הם לא ישנים. הם מהירים ומועברים על ידי מומחים, למעט אולי ג'יימס קרומוול.

חלק מההומור מעט מיושן, אולי אפילו קצת גזעני, במקרה של פיטר סלרס והמבטא הפידגין שלו, אבל הוא עדיין טוב. עם זאת, לא הייתי אומר שדרגות הסרט פוסלות אותו מלהיות ניתן לצפייה. רחוק מזה. בבעלותי הסרט הזה, ואם אתה רוצה להיות חבר שלי, עדיף שתמצא אותו מצחיק, כי אני מצטט אותו כל הזמן. בדרך כלל זה המקום בו אני מפרסם את "השעון שלי בלי קו הילדים", אבל אני חושב שזה מספיק טוב כדי לצפות בילדים. אם בכלל, השפה עשויה להיות מעט חזקה, אבל אם להיות הוגנת, התור שאני חושב עליו מועבר על ידי מוס מדבר.

** לא קיבלתי פיצוי על סקירה זו. **

הוראות וידאו: רצח כתוב היטב - טריילר רשמי | Knives Out (מאי 2024).

ביקורת על סרטים על רצח במוות, סרטי קומדיה,: רצח במוות, ניל סיימון, רצח, אימה, תעלומה, איילין ברנן, טרומן קפוטה, פיטר פלק, אלק גינס, דייוויד ניבן, פיטר סלרס, ג'יימס קרומוול, קולומבו, אגאתה כריסטי, פוירות , צ'רלי צ'אנג, שרלוק הולמס, איילים, העוזרת, הטבחית, מעברים סודיים, מרדף אווז בר, הרינג אדום