חייב לקרוא

• מאי 10, 2024

COLUMBINE.

זה כל מה שצריך לומר, לא? זו מילה אחת, ואתה מכיר את כל הסיפור.

לפחות, כמה שיותר מהסיפור עד כה. מעט מאוד נשמע מהוריהם של היורים, ומובן מכך.

עד עכשיו.

סוזן קלבולד כתבה על החוויה בגיליון נובמבר של מגזין O. אם אתה לא אחראי עליה, או שהלב שלך נשבר עבורה וכל ההורים, זה לא העניין. יש להכיר באומץ לבה. הכנות שלה נושאת ראוי. מה שיש לה לומר בוודאי יגרום לך לחשוב. אולי מדבר. גב 'קלובולד לא לקחה כסף עבור הכתבה. היא מעולם, ועדיין לא, הראתה ראיון. היא לא תופיע באופרה. למשפחה אין תגובה נוספת לאיש.

אתה מעודד בחום לקרוא את זה. תוכלו למצוא את הקישור למטה.

תוכלו למצוא גם את הקישור ליום השורדים הלאומי של יום אובדני, שהשנה הוא 21 בנובמבר. חפש פעילויות באזורך באמצעות קישור זה. הרשימה בינלאומית. אתה יכול גם לקרוא על מחקר שמתבצע. מדענים חברתיים רוצים להיות מסוגלים לזהות את סימני האזהרה להתאבדות באותה קלות שאנו מזהים סימנים למחלות אחרות.

"לעולם לא אדע למה". זו כותרת המאמר. זה מדבר על הייסורים שכל ההורים והבוגרים של קולומביה עדיין חיים איתם על בסיס יומי, עשר שנים אחר כך. זה רומז על האנשים הרואים בה אשמה כבנה. זה רומז על היעדר תמיכה בצער שהיה לה מהקהילה.

קלבולד אומרת שאיזו משפחה, כמה חברים וחלק מחבריה של בנה נקשרו לנוחות ותמיכה. באורח פלא, כמה מההורים קולומבינה עשו שלום איתה. אותם אנשים יוצאי דופן נותנים לנו תקווה לעולם הזה.

דילן קלבולד לא נכלא בכלובים, התעלל ולא הוזנח. הוא חי את חייו הרגילים של ילד מחונן. אמו פתוחה מאוד בנוגע לחוויותיה ורגשותיה ביום הירי.

אם אתה ניצול התאבדות, תכיר את עצמך כאן ועשוי למצוא עידוד.

אם אדם אהוב נפטר באלימות, ייסוריך ימצאו כאן מילים.

אם אתה מתאבל ומחפש מקום לשים בו את האנרגיות שלך בהן הם עשויים לעשות את ההבדל, עיין בקישור למטה לקרן האמריקאית למניעת התאבדות.

וכולם - תתפללו.

שלום.