התאוששות אמהות

• מאי 12, 2024

מפגשי נשים לעולם אינם מכשילים אותי כשמדובר במציאת נושא שאפשר לכתוב עליו. המפגש הראשון של יום שני אחרי יום האם עמוס ברגשות שנעים בין תענוג מטופש לבכי מרגיע לב. אני לא רוצה להחתים את המאמר הזה כך שעתיד להיות יום האם. יכול להיות איך מישהו מאיתנו מחלים אימהות מרגיש בכל יום נתון. יום האם רק מספק תפאורת שכל האימהות יכירו (או לא) באותו יום.

מכיוון שנשים הן ילדות, אפשר היה לחשוב שלהיות אם זה טבעי וקל. וכן, למרות שאנחנו מתגרים בכך שלא תביא לילדים אלו הוראות, האישה הממוצעת אכן מפגינה אינסטינקטים אימהיים חזקים בזמן המתאים. באמת הייתי עד לאותו נס עם בנותי שלי כשהן הפכו לאמהות. אבל מה קורה לנו כאמהות כשההתמכרות שלנו / ים הופכות חשובות יותר מילדינו?

חלק מכם שקוראים את זה עדיין לא אמהות, כרגע אמהות לעתיד או יש ילדים שמעולם לא הכירו את ההתמכרות שלך. אם אתה אחד מאלה, אני מתפלל שתמשיך לעבוד בהתאוששותך כך שלילדים שלך לעולם לא תצטרכו לחוות ולסבול את כאבי הלב שהם תוצאה של התמכרות.

מטרת נושא זה אינה לגרום לאף אם לחוש אשמה, בושה או חרטה. זה להזכיר לנו לקבל אחריות על התנהגותנו בעבר ולזכור שלא משנה איך אנו אוהבים את ילדינו כיום, ולהראות שאהבה, סבלם עשוי היה להיות גדול ממה שיכולנו לדמיין. בהחלמה אנו משתנים אך אנו יכולים רק לשנות את עצמנו. ההבטחות בספר הגדול של אלכוהוליסטים אנונימיים אומרות לנו ש"לא נצטער על העבר ולא נרצה לסגור את הדלת עליו ". שמעתי שיתוף טיימר ישן שהוא אכן הצטער על העבר שכן זה השפיע על משפחתו. זה לא אומר שהוא חי ברחמים עצמיים או בדיכאון, אבל כמכור להחלים מעולם לא יכול היה לומר שלא היו לו חרטות. ילדינו הם לפעמים תזכורות לעבר וכיצד איננו יכולים להתחרט על דברינו ו / או מעשינו שפגעו בהם כה עמוק.

כמכורים אי אפשר שלא המחלה שלנו השפיעה על ילדינו. חלק מהאימהות בהחלמה שאני מכיר הזניחו לחלוטין. ילדיהם, אפילו בגיל צעיר, נותרו לטפל בעצמם. ילדים רבים נלקחו מהם. מעטים בחרו להשאיר את ילדיהם לא מכיוון שהם לא אמהות בריאות, אלא משום שהם בחרו לא להיות אחראים. אבל לא כולנו הזנו את זה. למען האמת, היינו קשובים מאוד ומעורבים בחיי ילדינו. העדפנו פנים שאנחנו אמהות טובות ואוהבות כדי לחפות על המומים שלנו. נתנו יותר מדי ואז לא יכולנו להבין מדוע ילדינו לא נתנו לנו את הכבוד והאהבה שחשבנו שמגיע לנו. זו כל תסמונת הקורבן / אמא.

לא משנה באיזו רמת אימהות הרגשנו שהצענו, לא יכולנו להעניק לילדינו את המגיע להם. הם אולי לא זוכרים או ידעו כיצד הסענו אותם כשהם תחת השפעה, אך הם עשויים לזכור את ההתנהגות הלא יציבה או אולי את הוויכוחים או את השקרים. אולי הם זיהו את ההתמכרות שלנו וביקשו שנפסיק. וכמו שעושים מכורים אמיתיים, היינו מבטיחים שוב ושוב שלעולם לא נוכל לקיים.

כיום אנו יודעים שאנו לא אנשים רעים ואנחנו לא אמהות רעות, אף על פי שזה יכול להיות קשה לזכור כאשר אותו ילד שאנו אוהבים כל כך ביוקר לא יכול לסלוח לנו. העובדה שרבים מילדינו הם מבוגרים מקשה עוד יותר מכיוון שהם כל כך מחוץ לשליטתנו (ואני לא מתכוון ל"שליטה "כפגם). אני והבת הצעירה שלי מנהלים קשר שלעולם לא חשבתי שיהיה לנו אבל עדיין חסר משהו. היא לא מדברת על ולא רוצה לדבר על ההתמכרות שלי או על איך היא הרגישה או על הרגשתה כיום. כשהיא אכן מתעצבנת עליי, מילותיה חותכות אותי כמו סכין, ולדעתי זו מטרתה. אחרי שאני מתגבר על הכאב והחמלה העצמית שלי, אני חושב מדוע היא מתנהגת כלפיי בדרך זו. לא צריך מדען טילים להבין את זה. היא חוששת והיא כועסת. אם היא נפתחת וסולחת לי לחלוטין, היא הופכת לפגיעה. היא רוצה לסמוך עלי אבל לא יכולה כי אולי, רק אולי, הקרקעית תיפול והפגיעה תהיה קשה מנשוא.

ישנם מכם שקיימים היום מערכות יחסים נפלאות עם ילדיכם מכיוון שילדיכם בחרו בבחירות הללו. ליבי יוצא לאלו מכם שלא ניהלו מערכת יחסים עם ילדכם (ילדים) במשך שנים רבות וכנראה שעד אותו ילד (או ילדים) לא יוכלו למצוא דרך לפתוח את ליבו. איך זה קורה? תפילה. המון המון תפילה, תקווה ואמון באלוהים. עבור הקוראים שלי באלנון שהתמכרו לילדים, זו גם העצה היחידה שאני יכול לתת לכם.

הבנות שלי הן ותמיד יהיו משהו שאני לא. הם תמיד יהיו לנצח ילדיו של אלכוהוליסט. קיבלתי את המחלה שלי אך עדיין מתקשה לכלול אותה בה באמצעות מילים אלו. כיום בהחלמה אני ממשיך להתפרנס להם. מה שגיליתי זה שפרנסת תנאי לילדיך אינה דבר קשה.זה מה שרציתי כל חיי וזה רק להיות האמא הכי טובה שאני יכול להיות יום אחד בכל פעם.

Namaste '. יהי רצון שתלך במסעך בשלווה ובהרמוניה.

הוראות וידאו: התאוששות לאחר לידה - חלק א' | ד"ר חנה קטן (מאי 2024).